דמיון,

דמיון מחפש מציאות
דמיון של ילד עף בשנתו מהראש
נכנס לבלון ועף איתו דרך החלון
עף ונעלם אי שם. הילד לא הרגיש לא ידע
ישב בכיתה והמורה ביקשה
לכתוב שיר דמיוני.
חשב והחוצה בהה
אני לא יכול, ענה הילד
אז צייר ציור על יצור מהחלל
או על בלון שעף מהחלון
העיקר שזה יהיה מהדמיון, אתה יכול, אמרה המורה
אחז הילד את העיפרון בידו עצם עיניו וחלם
והנה הוא עף אחרי בלון אדום
ובבלון היה דמיון דמוי שד עם קרניים בכתום
אולי זה הדמיון שלי, חשב הילד
הרי פעם היה לי ונעלם..
ניסה הילד לתפוס את הבלון
התאמץ ,הגיע לחלון הושיט יד והנה היד התארכה מעבר לכל דמיון
והופ-תפסה את הבלון. פרם הקשר בבלון
הוציא בזהירות את הדמיון וכמו עשן שקוף נכנס והתמקם בראש
המורה ניגשה אליו נגעה לו בכתף ואמרה-
נו אתה מצייר או חולם?
פקח עיניים , העיפרון בידו
ובן ברגע כתב שיר וצייר את הדמיון שהוציא מהבלון