דלתות סגורות

רם לא אוהב לדפוק על דלתות,
הוא פשוט לא אוהב את הרעש שהן עושות,
טוק טוק טוק, זה מרעיש נורא,
אז הוא מעדיף לעמוד ליד הדלת, לחכות שתיפתח מעצמה.

לפעמים ההורים באים ופותחים ואז החיים ממש קלים.
לפעמים הרוח נושבת ופותחת את הדלת לברכה ואז אין בעיה.
לפעמים חתול או כלב מייללים, את הדלת בציפורניים שורטים ואז להם פותחים.
ופתאום רואים שם את רם עומד וממתין, שואלים אותו "למה לא דפקת ילדון? , מה העניינים?"
רם מחייך חיוך מבויש, ממלמל בלחש דבר מה וממשיך לעיסוקיו.

קשה לו להסביר לאנשים, כי הם לא מבינים,
כמה הוא לא אוהב לדפוק על דלתות, בגלל הרעשים.

יום אחד, רם הוזמן ליום הולדת, למסיבה, קצת איחר אך לא נורא.
הגיע לדלת הבית שהייתה סגורה וכמובן שלדפוק לא רצה.
מבפנים קולות צוחקים, שירים, משחקים וריקודים, שומע את חבריו רצים וקופצים,
הוא מחכה וממתין, שהדלת תיפתח מעצמה, אך הזמן חולף והיא נותרת נעולה.
הוא יושב ליד הדלת, מקווה לכלב או חתול שיבואו ליילל או לשרוט.
מקווה שאולי יבואו ההורים, יפתחו את הדלת והוא ירוץ להצטרף למשחקים.
מקווה שאולי פתאום תנשוף רוח חזקה והוא ירוץ ויצטרף לחגיגה.
אבל הזמן חולף והוא נשאר בחוץ, ממתין ועומד, בשקט בנימוס.
ופתאום זה קורה, הדלת נפתחת והחוצה יוצאים החברים, שואלים אותו "עכשיו באים?" ואומרים "הפסדת מלא שיגועים",
רם לא מקשיב, הוא מפלס דרכו ביניהם ונכנס,
עומד ומביט באורות מנצנצים מעליו,
גם עיניו מנצנצות, הוא מסתובב חזרה,
יוצא וחוזר אל ביתו ומבטיח הבטחה,
יותר לא אשאר מאחורי דלת סגורה,
יותר לא אחכה שדלת תיפתח מעצמה.

מעכשיו רם על כל דלת דופק,
לפעמים סתם ככה כי מתחשק.

הולך ודופק על דלתות השכנים,
דופק ולא איכפת לו להרעיש רעשים.

שוב לא יישאר מאחורי דלתות סגורות
במקום, ירקוד תחת נצנוצי אורות.