בריזה

ממקומי על הספה אפשר לצפות כל שעה ושעה על השמיים המתחלפים במהלך היממה. מלילה ליום, מכוכבים לעננים, מלבנה לחמה, מכהה לבהיר. יש שאומרים שהתהליך בכלל הפוך ממה שתיארתי – שקודם בא היום וכל הנלווים אליו ורק אחריו באים הלילה וחבריו. יש שטוענים שהשייכות הפוכה; הכוכבים, הלבנה והכהה שייכים ליום והעננים, החמה והבהיר שייכים ללילה. גם ישנם אנשים שטוענים שאין זמנים מיוחדים לתופעות שציינתי עם בוא היום או הלילה; שהכהה יכול לקפוץ לבקר גם ביום, שהחמה באה גם בחושך, ושלפעמים אין לא כוכבים ולא עננים שיסתירו אחד את השני. אולי הם כולם צודקים, או לפחות חלקם, אך גם בשלי יש שביב אמת.
אני לא יודעת איך, אבל יש כאלה שכלל לא מבחינים בין שעות היום הארוך. מבחינתם, הימים לא מתחלקים לשעות, דקות ושניות, אלא לניצול. ניסיתי לפעול כך למשך שבוע שלם, אך כבר ביום השלישי פרשתי. מזה בכלל 'ניצול'? אני חושבת שנכשלתי בניסיון ההבנה של דרך החיים הזו.
עכשיו זמן בין ערביים, בין השמשות, ואני לא יכולה להתעלם מכך שהשמיים נראים נורא. אין בהם שמש או ירח. הצבע הכחול נראה עכור וחולה ודהוי, כמו פנס ישן ומאובק, מהבהב קלושות, שהוציאו מהבוידעם בעת הפסקת חשמל מקומית. זהו זמן המעבר בין היום ללילה, אך האם הוא באמת הכרחי? האם הוא המשפיע? האם עליו צריך להסתכל מעבר לחלון, עכשיו, כשהיום נגמר ומתחיל הלילה?
יש לי חום, והחלון שלצידי הוא אפשרותי היחידה להישאר מעט שפויה וצוננת. גם הקולה קצת עוזרת, גורמת לי להקיא – בעיקר אותה – בחזרה לאסלה. אני מתוסכלת מכמות הפעמים שהספה מתחממת מחדש כשאני מתנועעת על מנת שיפסיק להיות לי חם בישבן. כל כך מבולבל בראש שלי, שום דבר לא מובן ואין לי כח לעשות כלום. אני מנוצלת?
אולי אקרא ספר, אולי אכתוב ספר?
אולי אשתמש בטלפון, אולי אתן לו להשתמש בי?
אולי אשן? או אתעורר?
מה כבר יש לי לעשות פה… להסתכל דרך חלון?