אי החלומות של אליסה

אליסה תמיד חלמה שיהיה לה אי משלה, אי שבו יהיו קסמים ופיות, אי שבו כולם יהיו מאושרים.
אליסה אהבה לפנטז, היא אהבה לחלום ולהזות, הוריה אמרו שהיא ילדה מיוחדת.
"אימא!" קראה אליסה בילדותיות, מניחה את צבע הפסטל על השולחן ורצה אל אימה.
"כן, חמודה?" שאלה אימה, אליסה הרימה את הציור.
"תראי את אי החלומות שלי!" קראה אליסה בחיוך, בציור היה אי ירקרק, ממוקם באמצע נחל ומסביבו עומדות נערות עם כנפיים.
"מקסים.." אמרה אימה של אליסה בעייפות, אליסה הקטנה עדיין המשיכה להתלהב.
אליסה הלכה לחדרה ונרדמה.
אליסה התעוררה באי ירקרק, ממוקם באמצע נחל ומסביבו עומדות נערות עם כנפיים, היא קמה ושפשפה את עייניה.
"אני באי החלומות שלי!" קראה אליסה בת הארבע והתחילה לרוץ ולרקוד, הנערות עם הכנפיים התחילו לרקוד סביבה במעגל, לפתע אליסה נעצרה.
"אני באמת באי החלומות שלי?" שאלה אליסה, הנערה הכי יפה שם ירדה והתקרבה לשם.
"זה לא אמיתי, זה הדמיון שלך" אמרה הנערה.
"זה אומר שאני..בתוך הראש של עצמי?" שאלה אליסה בשקט.
"זה חלום, אבל אנחנו קיימות, אנחנו גרות במקום מיוחד" אמרה הפיה והושיטה לאליסה מפתח.
"מה זה?" שאלה אליסה.
"זה המפתח, המפתח לארץ שלנו" אמרה הפיה, ופתאום הכל נעלם, הכל.
אליסה התעוררה, היא לא הייתה בת ארבע, היא גדלה והפכה לנערה חכמה בת אחד עשרה, היא מצאה בידה מפתח, את המפתח, שהעלים את הכל.