אישורים פשוטים
היא הייתה ילדה קטנה כמו קשת בענן
והוא היה מסוכן כמו הנערה לועסת המסטיק בתחנת הרכבת
והם היו חסרי קשר, אבל עם המון דברים במשותף
שניהם היו בני שתיים עשרה, אבל בעצם חסרי גיל
שניהם היו לא בדיוק אבל בערך, מלאי פוטנציאל בלתי ממומש
ויום אחד כשהקשר החל הם החליטו להחזיק אותו
כי הם שמו לב שהם טובים יותר כשהם באים בזוגות ולא בלבד כי ככה זה בטבע
העולם הוא פחות מסוכן ביחד, פחות מסוכן
וכשגדלו הם לא נהיו נערים, הם נשאר בדיוק אותו הדבר, רק בדירה אחרת
עבדו עד ארבע, כל אחד בעבודה אחרת,
וכשחזרו ראו סרטים שגרמו להם לחשוב, ספרים שגרמו לכאב ראש מהסוג המספק ,ומוזיקה שגרמה להם להרגיש בוגרים
אבל מעיתונים התעלמו
וככה הם חיו עד המוות והיה להם בסך הכול בסדר, בסך הכול היה לא רע
בגיל שישים הפסיקו להרצות להם על פוטנציאל לא ממומש, וגם אז זה היה רק כי הקפיטליזם נפל
לא שהם ידעו ממש מה זה, לא שהיה להם אכפת, אולי קצת מאחד השני, אולי קצת
וזה בסדר לחיות גם לבד, בדירה מעופשת ומלאת חתולים
ולצבוע את השיער בסגול ולהתעלם או להציק לכל השכנים
וזה בסדר לחיות גם ביחד, אם זה מפיג את הבדידות
וזה בסדר להתענג על דברים קטנים כמו ריח של קפה ,אור שמש מחמם, סרט שמצליח להפתיע,ולחיות רק בשבילם
וזה בסדר גם לא להרגיש בדיוק כמו שאמורים, ולהפסיק להיאבק בדחף לעשות דברים מוזרים
כי כשהילדה חזרה מהעבודה יום אחד מגולחת ראש, אז הוא החליט לעשות קעקוע
והיא החליטה לאמץ חתול רחוב, ובתגובה הוא צבע את כל חדרם בורוד
והעולם פתאום היה מואר והורוד לא הציק בעיניים יותר
וכמו גלגל מסתובב או קלפים נופלים העולם משתנה, והם שינו אחד את השני
והיה להם די טוב ביחד, בסך הכול לא היה רע בכלל
בלי ריבים, בלי צעקות
לא אמרו הרבה וכשאמרו, רק מילים נעימות ליוו את חייהם החולפים
תגובות (2)
זה יפה, אבל גם מזעזע, אתה מבין למה אני מתכוון? כמו לרוקן מהחיים את הכל להפוך אותם לשקית ברוח–
הממפ.
(ופוטנציאל בילתי ממומש. חח ברוך הבא למועדון)
התגובה שלך ממש הצחיקה אותי כי אני חי בתחושה תמידית שהחיים שלי הם שקית ברוח ואני כל כך רגיל לזה שאני שוכח שזה יכול לזעזע אנשים חח
ושיזדיין המועדון הזה. קראתי עכשיו כתבה שלמה על למה שלהיות עצלן זה בעצם אנטי קפיטליסטי אז בעצם בעצלנות וחוסר הפוטנציאל הממומש אנחנו בעצם עושים הרבה למען החברה אני חושב (צוחק כמובן למרות שהכתבה הייתה מבדרת).