אישה במערה

אישה במערה
במערה בצלע ההר, גרה לה אישה מוזרה, ושמה מנוחה
אבל, למה מנוחה גרה במערה בצלע ההר?
זאת באמת שאלה טובה ,כי, איש אינו יודע את התשובה.,

בבוקר מנוחה קמה עם זריחת החמה, עושה מדורה קטנה ומכינה קפה בשבילה,

את הפיתה שלה היא אופה לבדה לעצמה ,

ומה עוד אוכלת האישה המוזרה ששמה מנוחה?

זאת באמת שאלה קשה כי לאף אחד אין תשובה-

כי, היא אוכלת לבדה ואיש אינו רואה מה בסיר בישלה ומה אכלה.

יום אחד יצאה מנוחה ,האישה המוזרה ,מהמערה בצלע ההר, יצאה והסתובבה בהר,

לחפש מזון לארוחה הבאה, ואז היא ראתה שפן קטן רץ בין הסלעים,

החליטה לצוד אותו ולשים בסיר כדי להכין לעצמה את הארוחה ולאכול לשבעה,

רצה מנוחה אחרי השפן, אך הוא חמק לה מבין הידיים והסתתר בין הסלעים ,

אולי הרגיש שלארוחה אותו מתכננים, חיכתה שיצא וכשיצא,

המשיכה מנוחה לרדוף אחרי השפן הקטן והנועז,

אך הוא הצליח שוב ושוב להתחמק ,עד שפתאום השפן הנרדף נכנס לה ישר למערה,

המסכן לא ידע ולא ניחש כי סופו יגיע בזו המערה. .

מנוחה שראתה את השפן בבהלה החליטה לחוס עליו,ואולי גם על עצמה ,

כי היתה מאד בודדה ועל כן החליטה להשאירו כדי שיארח לה לחברה.

בנתה לו מאורה קטנה והתחילה לאלף אותו, כרצונה.

לאחר זמן מה קשרה לו חוט ארוך ברגל ושחררה אותו להסתובב במערה,

כך לא יברח, ואולי ילמד להכיר את המערה ואותה וירצה להישאר בחברתה ,כך חשבה,

ישבה שעות מנוחה ודיברה עם השפן שבמערה, סיפרה לו את הקורות אותה

וסיפרה לו גם למה היא גרה במערה בצל ההר לבדה ,היא רוצה מנוחה,כך אמרה.

והוא, ממש לא יאומן, נעמד במקום ,לא זז והקשיב לה ולסיפורים שלה.

וככל שהזמן עבר נקשרה נפשה בנפשו של השפן,והוא החזיר לה נאמנות ואהבה,

שחררה אותו מהחוט, התרוצץ השפן במערה,יצא החוצה לטייל באויר בין הסלעים כמו שרגיל, היה נעלם לשעות אבל תמיד חוזר ומחכה לה בפתח המאורה.

מנוחה היתה שמחה, היא כבר לא היתה לבדה.

והנה יום בהיר אחד חזר השפן והביא איתו חברה שפנפנה חיננית ולבנה.

ולא עבר זמן רב והמערה התמלאה בשפנפנים עליזים ושמחים,

המערה נמלאה ברעש והמולה ועכשיו הם היו ממש חבורה,

חבורת שפנים ואישה אחת בשם מנוחה שעכשיו כבר לא היתה לבדה

ובקושי היתה לה מנוחה