איזו כיף שיש למה לחכות …

פעם אהבתי הכול מהר.כשהייתי בכיתה א היתה לי חברה שתמיד היתה מאחרת
וחיכיתי לה לעתים הרבה זמן ומאז אני שונאת לחכות ורציתי הכול מהר כאן ועכשיו(עדיף אתמול).בכיתה ב נתנו לי משימה לצאת לשעתיים של טיולים עם האחיין שלי והשעתיים האלה לא הסתיימו לנצח.להוסיף לכך את העובדה שכמעט כל השיעורים בבית ספר היו משעממים ורוב הזמן בבית ספר המשימה העקרית היתה לחכות בסבלנות שהשיעורים יסתיימו.אז באיזשהו שלב שריר הסבלנות שלי שאחראי על יכולת לחכות נהיה חלש מאוד.
אבל אחרי יום כיפור האחרון שצמתי פתאום גיליתי שהארוחה הרבה יותר טעימה
אחרי הציפיה .התחלתי לחשוב ולבדוק האם הדבר נכון לא רק בתחום האוכל .
גיליתי שהדבר עובד גם עם הבגדים .לא סתם אמא לא מרשה כל יום ללבוש את בגדי החג .הרי זה כיף לצפות לארוע ,חג ,סוף שבוע בשביל ללבוש משהו חגיגי.
קסם הצפיה הוא נכון גם לגבי הבילויים.פעם יצאנו עם שיר לפרק כל יום .
עכשיו שיר עברה דירה ואנחנו הולכים לפרק רק לעיתים רחקות וגיליתי שהפרק
עכשיו יותר מיוחד ומענין אפילו יש צמחים שלא ראיתי קודם ושבילים שלא
ביקרתי בהם.הצפיה היא כמו פטנט מיוחד שמוסיף טעם או הנאה וענין .