Well … this is my life – פרק ראשון.

"…light will guide you home"
שר הסולן של coldplay.
"טוב, אתה יוצא?" שואלת אמא.
"מה – מה?" אני שואל ומוציא את האזניות.
"אתה יוצא?"
"כן." אני אומר ומתחיל לצאת מהמכונית.
"ביי!" היא אומרת.
אני רוטן ומתחיל ללכת את השער של בית הספר.
"לא שכחת משהו?" אני שומע את אמא.
"לא!" אני אומר ומקווה שהיא תבין את הרמז.
אני שומע שהיא חונה את המכונית.
שיט…
היא מתקרבת אליי. אני מנסה ללכת מהר כדי להתחמק ממנה.
היא תופסת לי את הכתף ומסובבת אותי אליה. היא מסתכלת לי בעיניים. "היי…" היא אומרת ומטביעה נשיקה על הלחי שלי. היא מחבקת אותי. "להתראות."
אני מנסה להשתחרר מהאחיזה שלה. "אמא, אני בן שלוש-עשרה בעוד חודש, את לא חושבת שאני כבר ק צ ת יותר מדי גדול בשביל זה?" אני אומר לה בכעס ומסתכל הצידה, לכיוון השער. להקת הכלבים כבר שם, מצביעים עלי וצוחקים. אמא משחררת אותי ואני הולך בכעס לשער.
"ביי." אני מפטיר מעבר לכתפי.
כשאני מגיע לשער אריאל מתקדם לעברי. "אז…" הוא אומר בלגלוג. "איך ההרגשה שאמא שלך אונסת אותך?"
אני מגלגל את עיני. "מה ההרגשה שאמא שלך שופכת עליך חצי מהשומן שלה?" ברצינות, כל השיער שלו מלא בג'ל\שמן לשיער נוצץ.
"אוי… מקנא?" הוא מסתכל לי בעיניים.
"תקשיב, אריאל, ממש אין לי כוח עכשיו לזבל שלך, טוב?" אני אומר ביובש וממשיך ללכת לעבר הספרייה של בית הספר. הוא תופס את הכתף שלי ומסובב אותי אליו.
"ברצינות?" אני שואל ומרים גבות.
"גל, סתום ת'פה." הוא אומר.
"ותזכיר לי למה?"
פאק. הוא הרים לי בירכית בבטן. אני מתקפל. "בן זונה." אני לוחש בכאב.
"זה למה." הוא מחייך.
אני קם במאמץ על הרגליים. אני מתחיל ללכת לכיוון הספרייה עוד פעם, ואז בשנייה האחרונה אני נותן לו אגרוף בפרצוף. "מניאק!" הוא צורח ושם את היד שלו על הלחי. טל ותומר באים ומחזיקים אותי. הוא נותן לי כאפה חזקה. ועוד אחת. אני מרים את הרגליים שלי ודורך בחזקה על הרגליים של טל ותומר.
"אח!!!" הוא צורחים ומשחררים אותי. אני מתקדם קדימה ובועט בו. הוא נופל על הרצפה ומיד קם. אנחנו הולכים ככה מכות עוד כמה זמן ואז קרן, המחנכת שלנו מגיעה.
"בנים!" היא צורחת עלינו. בלי שאני מבין מה קורה אריאל משחרר אותי ומועד אחורה.
"המורה…" הוא אומר בקול בכייני. "גל התחיל להרביץ לי מקודם! אני רק הלכתי והוא נתן לי אגרוף ובעט בי!" הוא מרים את החולצה ומראה סימן כחול על הבטן שלו וסימן אדום על הפנים שלו.
קרן מסתובבת אליי, פניה אדומות מזעם. "בוא הנה!" היא צועקת עלי. "בוא!" היא מושכת אותי לעבר המנהל.
כשאנחנו מגיעים המנהל בדיוק שותה כוס קפה.
"מה קרה הפעם?" הוא שואל את קרן. "חכה, גל יספר לך…"
שיט.
טוב… אלה החיים שלי.