Teenager mess

היא יושבת על המיטה הזוגית שלה, מתעטפת הסדינים הלבנים ושמיכת הפוך. כבר שלוש בבוקר, המנורה הבהירה מעירה מעט את החדר המבודד בקומה האחרונה בביתה. היא מחזיקה במכשיר האייפון שלה, קוראת הודעות שלהם, בימים טובים יותר.. שעוד היו כאלה. היא שומעת שירים שמזכירים אותו. היא רק רוצה לשכוח, לא לזכור אותו. כל מילה בשיר נחרטת לה עמוק בלב, חופרת בור עוד יותר עמוק שרק מגע איתו, עם עורו העבה וידיו השיריריות, יכול למלא. האלבומים של וואן דירקשיין מתנגנים האוזניות בווליום הגבוה ביותר, חזיית הקלווין קליין הלבנה נהפכה שקופה מרוב דמעות. היא קוראת הודעות, כל אות גורמת להתכווצות באזור אחר של הבטן. הבטן שלה נקרעת לרסיסים, היא רק רוצה לצרוח כבר את תחושות האהבה שלה, אבל היא לא יכולה. היא לא יכולה להיות כל כך אנוכית ולהגיד לו את זה, היא יודעת שהוא לא מרגיש אליה כלום ושום דבר. היא יודעת שהוא ירגיש רע עם זה, והיא לא מסוגלת להסב לו רע, היא ילדה טובה מדי לזה. הדמעות זולגות, הבטן מתכווצת, השירים של האלבום Midnight memories מתנגנים בפול ווליום, היא נאבקת בעצמה כדי לא לצרוח, היא לא קולטת את זה, היא לא רוצה את זה, היא רוצה כבר לשחרר.. לשכוח. בקבוק המים הקפוא שעומד על השידה מעץ ממלא את פיה ישירות במים שאיבדה דרך עיניה התכולות.
כבר חמש, היא מבינה ששינה הלילה לא תהיה. היא עוברת על תמונות מצב ששלחה לחברה הכי טובה שלה יום לפני. היא מרוכזת בתמונות, השירים ממשיכים להעביר את עצמן, היא כבר הגיעה לאלבום Made in the AM. היא מחייכת, מעבירה את תמונות הסלפי שלה עם החברה הכי טובה שלה שממלאות את כל שטח האחסון שלה בטלפון. היא באמת מחייכת. היא לא זוכרת אותו. היא לא מודעת לקיומו של הבן אדם האנוכי הזה שהחליט להיכנס לחייה ולחרב אותם.
ואז, הוא שולח הודעה.