It's my life

אני יודעת שיש אנשים שמה שאני עומדת לכתוב כאן עכשיו יראה מוזר. הם בטח יתחילו לחשוב לעצמם "רגע, יש באמת אנשים שחושבים ככה או עושים דברים כאלה?" אז כן. תנו לי לחדש לכם משהו, לא לכל האנשים בעולם הזה יש חיים מושלמים. יש ילדים שרק נולדו וכבר אין להם הורים, יש ילדים שבכלל נזרכו לרחוב או שלהורים שלהם אין מספיק כסף לגדל אותם אז הם שולחים אותם לקבץ נדבות. אנחנו כולנו חיים בבועה עם הצרות שלנו אבל תכלס הדבר הכי נורא שקרא לי בחיים היה שנכנסתי לדיכאון. או ככה לפחות חשבתי. פעם אחת פירסמתי בסטיפס שאלה על איך אני יכולה להתאבד. זאת הייתה הפעם השלישית שפירסמתי שאלה מהסגנון הזה אבל הפעם שכחתי להפוך את שמי לאנונימי ואחד מהגולשים שראה זאת שלח לי ישר הודעה פרטית. התחלתי להתכתב איתו. אמרתי לו שנכנסתי לדיכאון והוא, ביקש שאני אספר לו למה אני חושבת ככה. אמרתי לו שאני תמיד בוכה בלילות וכל דבר קטן גורם לי להעלב ולבכות. הוא אמר לי שזה לא דיכאון ושהוא עבר דברים גרועים יותר, לא שאלתי איזה אבל האמנתי לו. המשכנו לדבר כמה ימים והמצב שלי ניהיה יותר טוב. כבר לא חשבתי על התאבדות, ואני כבר לא בוכה כל לילה או נעלבת מכל מילה קטנה. זה לא שהוא הוציא אותי מה"דיכאון" הוא פשוט נתן לי הרגשה שאנשים שלא מקירים אותי אפילו אכפת להם ממני. הוא אמר לי משהו שאני תמיד אזכור ואף פעם לא אשכח:"ההבדל בין חשיבה והוצאה לפועל הוא מאוד גדול". הוא צדק כי הנה אני כאן כותבת לכם. מאז שדיברנו עבר חודש. אז נכון שלפעמים אני מרגישה כאילו ההורים שלי לא רוצים אותי ושאח שלי יותר טוב ממני ושמעדיפים אותו על פני אבל אחרי כמה דקות זה עובר. אני לא יודעת כמה זמן יקח עד שאני יפסיק לחשוב על זה לגמרי ועם זה יקרה בכלל אבל בזכות טעות תכנית אחת קטנה שלי אני לא מתה. עכשיו אני פונה אליכם. נכון אני סתם עוד איזו ילדה בת 13 שעברה את משבר גיל ההתבגרות אבל תחשבו שניה בעצמכם, בדרך כלל ההורים לא שמים לב ואני לא באה לאף אחד בטענות כי כל אחד עסוק בדברים שלו ולא תמיד יש לו זמן להתפנות ולשים לב לדברים שקורים לאחרים, אבל עם כל אחד יחשוב שנייה לעצמו "איך אני יכול לעודד את הילד הזה?" או "למה הילדה הזאת כל הזמן מצוברחת?" זה יכול להציל הרבה מאוד ילדים שמתאבדים בגלל דימוי עצמי נמוך, או רחמים עצמיים. אני יודעת שהרוב יקראו את זה ויחשבו לעצמם "היי, אולי היא צודקת" אבל שנייה אחרי שהם יצאו מהאתר הם ישכחו מזה וימשיכו לחיות בבועה שלהם. אני מאוד מקווה שפתחתי לכמה אנשים את העיינים ועזרתי להם להבין שיש מקרים יותר גרועים מרחמים עצמיים ודיכאונות. לא שווה להפסיד את החיים שלכם בגלל זה.
ואלה שבכל זאת חושבים שאני טועה אני ממליצה לכם לראות את הסרט "בריונות ברשת" אחרי שראיתי אותו נקודת המבט שלי על עצמי ועל העולם עצמו השתנתה.