don't judge me challenge

היא הסתכלה אל המצלמה, על פניה היו המון פצעי בגרות, היא מרחה קרם ראנדומאלי, שמה את ידה על המצלמה וכשהיא הסירה אותה… כלום לא השתנה, רק שהיא נראתה כועסת,
"כולם השתגעו!" היא קראה בכעס, "ככה בחרתם לקרוא לאתגר הזה?! אתגר ה"אל תשפטו אותי"?! יותר מתאים אתגר ה"בואו נדמה אנשים שמתוממדים עם משהו אמיתי לדבר הכי גרוע שיכול לקרות ונראה כמה שאנחנו יפים"! זה שם הרבה יותר מתאים!" היא המשיכה לצעוק, "אז כן, אני אולי לא דוגמנית על, בנים לא רודפים אחרי ואין לי שיער בלונדיני מתנפנף ועיינים כחולות מדהימות, אבל אתם יודעים מה כן יש לי? יש לי מראה יפה, מפנים. אני לא אומרת שכל מי שיפה מרושעת וכל מי שחתיך הוא ערס מפנים!" היה אפשר ממש לראות את הזעם בעייניה החומות,
"אז בואו נתחיל עם אתגר אמיתי…" היא החלה להרגע, "בוא נשים יד על המצלמה ורגע אחרי ניראה אותו דבר, אבל נתנהג יפה. במקום לצחוק על השונה נקבל אותו, בידיעה שהם נולדו ככה, וזו לא אשמתם. אנשים לא מבינים שהם מעליבים וצוחקים על אחרים, והם הולכים הביתה ושונאים את עצמם, וזה לא שהם לא באמת יפים, זה רק שהם האמינו שהם לא." היא הביטה ישירות למצלמה,
"אז זהו, זה ה"don't judge me challenge " שלי, ביי." היא הניחה את ידה על המצלמה והסרטון נגמר.
"ברור שאת תגידי את זה."
"איכ לא שמעת על איפור????"
"יואו באלי להקיא! איזה מכוערת!!!!!!!!"
אלה היו התגובות שהיא קיבלה, אבל לא היה אכפת לה, היא אמרה את שלה. אותה כבר הרסו מזמן, היא כבר שוכנעה שהיא מכוערת, למרות שהיא יפה, אבל זה כמה שיגידו לה את זה היא לא תהיה מסוגלת להאמין, הרי כלום לא השתנה, אז איך פעם היא הייתה מכוערת והיום היא יפה?