~Dogs are my life~

חלק 1:
"היי אמא, אמא!" אמרתי שנכנסתי הביתה
"לירון" אמי אמרה מיד
"מה?" אמרתי שעצרתי
"אנחנו צריכות לדבר" אמי אמרה
"מה עשיתי?!" מלמלתי בגלגול עניים וצעדתי לכיוון הספה
"אוקי" היא אמרה שהתישבנו
"אני גם צריכה להגיד משהו"
"את זוכרת שאני ואבא בתהליך גירושים"
"כן, אבל.."
"אז זהו שלא"
"מה זאת אומרת לא??"
"אנחנו פשוט הפסקנו את זה, ניתן לזה עוד הזדמנות"
"זה בגללי?! זה בגללי נכון? מה אני נראת לך ילדה קטנה שאני לא יבין? את לא צריכה לחיות עם משהו שאת לא אוהבת בגללי, אני מספיק גדולה בשביל שתהיה אמתית ותעשי מה שאת מרגישה, את לא חושבת?"
"לירון אני עושה את זה בשבילך כי אני אוהבת אותך כי אני רוצה שיהיה לך טוב, אל תרגישי אשמה"
אבל זאת בדיוק הבעיה את לא מבינה?!את עושה את זה בשבילי לא בשבילך, את פשוט סובלת בגללי, זה לא חייב להיות ככה, אני מסתדרת לבד"
"לירון את לא מבינה כלום מהחיים שלך.."
"אמא…?"
"את בכלל יודעת מזה לגדל ילדה לבד.." היא אמרה ולורן פתחה פה בכוונה לדבר
"אל תעני לי" אמרה ולירון הרכינה ראש
"אז אל תבואי אלי ותצעקי כי גם ככה קשה לי" היא הוסיפה ודמעה זלגה מעניה
"סליחה, אבל אני באמת מסתדרת את לא צריכה לדאוג לי, אל תסבלי בגללי.."
"לירון.."
"בבקשה!"
"בטוחה?"
"כן, נראה לי"
"לירון?"
"כן… כן, בטוחה"
"יופי" היא אמרה בחיוך
"אני יכולה להגיד משהו עכשיו?"
"אני רק יגיד משהו קטן.."
"נו…" אמרתי בגלגול עניים
"ידעתי שתגיבי כך ושלא תתני לי לחיות איתו, ומעכשיו אני רוצה שנשטף אחת את השנייה בהכל"
"אז אולי תתני לי לדבר כבר" אמרתי מיואשת
"שניה, לי"
"ממתי את קוראת לי לי?"
"נפלט לי, לא משנה" היא אמרה בחיוך מזויף
"אוקי" אמרתי מופתעת
"טוב אני יגיד את זה.."
"כן כדאי באמת"
"עכשיו את לא נותנת לי לדבר" היא אמרה וגיחכה
"אוקי סליחה" אמרתי בחיוך קטן
"אני.. אני יוצאת עם משהו"
"מה?!"
"ירון… הוא מהעבודה שלי"
"את רצינית? עוד לא התגרשת, זה נקרא בגידה…אמא?!"
"זה לא בדיוק ככה, אני צריכה עזרה, הוא עשיר הוא עובד בשתי עבודות הוא יעזור לי לגדל אותך"
"אז את מנצלת אותו?"
"לא…לא בדיוק"
"אז מה כן בדיוק? את כן בוגדת, את כן מנצלת את מכחישה את זה…בגלל שהוא עשיר את יוצאת איתו! את משחקת לבן אדם ברגשות, בלב שלו.."
"הגזמת אנחנו לא יוצאים הרבה זמן"
"כמה?"
"ש… שבוע"
"את עובדת עלי?! אני לא מאמינה שאת כל פעם עושה את זה, מתי תביני שאני גדולה אני מסתדרת אני לא צריכה שתסבלי בגללי, למה כולם צריכים לסבול בגללי?!"
"לירון זה לא ככה ואת יודעת את זה, הוא אהב אותי מאז הוא מתמיד והוא קיבל את זה ובקשר לאבא שלך גם ככה אני מתגרשת ממנו אז זה לא נקרא בגידה"
"אה הבנתי…. מה עם האיש המסכן שיבין שאת לא אוהבת אותו?! אני יגיד לך מה זה ישבור לו את הלב והוא יפסיק לבטוח באנשים וזה יהיה על המצפון שלך?…"
"אין לי בררה אחרת את לא מבינה?" היא אמרה ודמעה זלגה מעניה
"שניה… אבא יודע בכלל?"
"לא. אבל.."
"אני לא מאמינה שאבא לא יודע בכלל, את מדברת איתי על גידול בנות ואת מלמדת אותי לבגוד, לרמות ולשקר?! איזה מין אמא את?!" אמרתי וקמתי בזעף מהספה
"לירון"
"מה?!" עניתי כועסת
"מה רצית להגיד מקודם?"
"שאני רוצה להתחיל לעבוד אבל כנרה שיש משהו שיעשה את זה במקומי" אמרתי ועליתי בזעם לחדר שדמעה זלגה מעניי
"לי?" היא קראה והתחילה לבכות
"אל תקראי לי ככה" צעקתי מלמעלה, טרקתי את הדלת בכעס וגם אני התחלתי לבכות