מכתב הפצצה

סיפורינו מתחיל ביום הראשון ללימודים בכיתה ט.
אני לא מכיר אף אחד כי עברתי בדיוק עכשיו העירה, החיים כאן שונים מהחיים בכפר.
קוד הלבוש, מקומות הבילוי, השפה, המנהגים וזה פשוט מוזר אבל מי יבין אותי? כולם היו כאן תמיד ואף אחד לא היה צריך להתמודד עם מעבר גדול כמוני.
משיעור לשיעור נהיה מפתיע יותר לא ידעתי שכך הוא הבית ספר הרי אצלי בכפר כל אחד למד בבית שלו.
לא היה כיף במיוחד למה בכלל אבי היה צריך לעבוד בעיר? ולמה אני ואמא היינו צריכים לבוא איתו?
החברים שלי בכפר תמיד היו איתי בחוץ בדשא וביחד איתי שיחקו במשחקים חלקם מוכרים וחלקם מומצאים.
כאן כל אחד במחשב שלו באייפון שלו ובעוד דברים שמנתקים אותו מהסביבה וזה מוזר לי לא יותר ולא פחות פשוט מוזר לי.
לפעמים אני חושב לעצמי מה היה קורה עם אני הייתי נולד כאן, אולי גם אני הייתי תקוע?
כל יום שכבתי שעות בחדרי ועשיתי שיעורים או סתם כושר, שכיבות סמיכה ומתח כי הרי משעמם.
עובר עוד יום עוד שבוע עוד שבועיים….
פעם בחודש אבי הסכים ביום שישי לקחת אותי למגרש הכדורגל המקום היחיד שילדים בעיר היו זזים מהמחשב בשבילו וביום הזה נהניתי ככל האפשר הייתי רץ קופץ מוסר בועט זה היה מדהים.
עברה כבר חצי שנה מתחילת הלימודים וקיבלתי הצטיינות יתרה כי מה עושים כשמשעמם? לומדים.
יום לאחר מכן הגיע עוד מישהו חדש לכיתה שהיה מוזר כמוני שמו היה שי וגם איתו לא דיברו…
כיוון שהייתי היחיד שיושב לבד בכיתה הוא ישב לידי ואז הכל התחיל…….
דיברנו כל השיעורים ציירנו חלקנו ואפילו כתבנו שירים כי אני גיטריסט מעולה והוא זמר מדהים.
הוא בא אליי ואני אליו היינו בחדר כושר ביחד הלכנו לראות משחקי כדורגל ביחד וזה היה נפלא.
יום אחד הלכנו להופעה ופגשנו בחורות כי למרות שבבית הספר לא היינו מקובלים, בזכות השרירים ויכולתינו המוזיקליות היו לנו כלים להרשים בנות.
אני יצאתי עם בחורה ושמה וונסה אני התאהבתי בה בטירוף ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליה.
היא הייתה מין פנקיסטית שמתלבשת בשחור עם אודם שחור וגוונים בשיער כאלה…
בד"כ לא אהבתי כאלה בחורות אבל היא הייתה משהו מיוחד.
התקדמנו מהר אפילו מאוד הייתי אידיוט לידה ולא ידעתי מה אני עושה.
היא הורידה לי את היכולות הלימודיות ואני נגררתי אחריה ובאתי למפגשים שבהם ממררים את החיים ועושים סמים כל היום ואפילו הברזתי בשבלה מהלימודים אני הרגשתי רע עם זה אבל לא אמרתי כלום.
הייתי צריך כינוי מגניב ובחרתי בכינוי wild Steve (סטיב הפרוע) כישמי סטיב וכך היא הכירה אותי בתור סטי הפרוע שמתנהג כמו אידיוט ומצחיק אותה היינו ביחד כבר 3 חודשים כבר היה מאי ואז שי יום אחד רץ אל הבית שלי עם מכתב ואמר:"זה מוונסה". חשבתי לעצמי 'מה?!' כאילו למה היא צריכה לשלוח לי מכתב? אנחנו מדברים כל יום! במכתב היא נפרדה ממני אני התחלתי מאז לקרוא לו "מכתב הפצצה".
אני החלטתי לקבור את סטיב הפרוע ולגמור עם התדמית הזאת לגמרי.
שי עזר לי, הוא תמיד תמך בי הלכנו לבית הקברות בו תמיד החבורה של וונסה נפגשה אבל בבוקר כשהם לא שם, חפרנו בור וזרקנו לתוכו פתק שכתוב עליו בגדול סטיב הפרוע ולמטה את התכונות שלו, גם מכתב הפצצה היה שם.
ואז התחלתי לדאוג מסיבה אחרת….
אחרי שבמחצית ממוצע הציונים שלי היה 98 וונסה "דרדרה" אותו ל76 ואז התחיל המסע שלי לשיפור הציונים כי הרי ההורים שלי ישימו לב להדרדרות.

לסיפור אין סוף מאז אני וונסה חזרנו ונפרדנו בלי סוף כי תמיד עדיין אהבתי אותה ואינני יכול להתעלם מכך למעשה הסוף של הסיפור הוא הסוף של החיים שלי כי התאבדתי בגלל וונסה בגיל 19.