לצוף

כשירדתי אל הנחל הורדתי את הסנדלים כדי להיכנס אליו, הייתי לבד והשארתי את הסנדלים על שפת הנחל. כשנכנסתי עלה בי אותו זיכרון של איך הכל נגמר אבל ישר הדחקתי אותו , לא רציתי עדיין לדעת.
הרגשתי את המים בכפות הרגליים שלי , הם היו מאוד מאוד קרים ולאחר כמה דקות ממש לא הרגשתי אותם. נכנסתי עוד יותר עמוק אל הנחל והמים הגיעו לי כבר עד לברכיים והזרם התחיל להתחזק וכשהסתכלתי ראיתי שקצת התרחקתי מאיפה שהנחתי את הסנדלים , זה הלחיץ אותי קצת אבל ידעתי לאן הנהר הזה אמור לקחת אותי ושוב אותו זיכרון עלה בי , אבל הפעם עם הרבה יותר פרטים , כולל אותה יד שמנסה למשוך אותי בחזרה ולא מצליחה. החלטתי להוריד את החולצה ולזרוק אותה לשפת הנחל , הרטבתי אותה קצת כדי שהיא תהיה יותר כבדה , המים כבר הגיעו לי אל הבטן ובמקום קור הרגשתי סוג של חום או שזה מה שרציתי להאמין שאותה הרגשה הייתה מרוב הקור, את הסנדלים עדיין ראיתי אבל הם היו ממש רחוקות וידעתי שתוך דקה אני כבר לא אראה אותם. הזיכרון חזר ואני רואה שתי ידיים אחת על המצח ואחת על הסנטר. ושומע הרבה דיבורים יש 4 אנשים בחדר. הזרם התחיל ממש להתחזק ואת הסנדלים כבר מזמן לא ראיתי והחולצה נראתה בצורה מטושטשת גם כי המים מידי פעם נכנסו לי לעניים וגם בגלל שגם ממנה מאוד התרחקתי , המים כבר הגיעו לי עד הצוואר והרעש של המים התחיל להתחזק מאוד וידעתי מה הולך לקרות בעוד מספר דקות , ידעתי שהסוף של הנהר מגיע ואז הזיכרון עלה בי שוב והפעם דיבורים , יותר נכון מילים , "איזה בזבוז" . הידיים עוזבות. אני נהיה חלק מהנהר , חלק מהמים , חלק מהמפל ולמטה אני נופל . הנפילה הייתה ארוכה אבל עכשיו אני כאן , אני חלק מאותו מקום , המקום אליו מגיעים בסופו של דבר כל הנחלים והנהרות , באגם הגדול הזה ואין סופי הזה אני נזכר איך זה קרה ולמה לא יכולתי לחכות עם זה ולמה עשיתי את מה שעשיתי , אני רוצה לא להיזכר , אבל כאן איפה שאני נמצא זה כל מה שנשאר לי לעשות.