stay atrong -פרק ראשון-

"רוצי… רוצי! יותר מהר… קדימה!" דרבן אותי רון.
הגברתי את מהירות ריצתי. שמעתי רחש חזק "מהר… הם באים!" לחשתי בחוזקה לרון.
הוא נעצר, לפת את ידי והכניס אותי למבנה הרוס. "שבי… שלא יראו אותך מהחלון.." אמר והתכווץ.
עשיתי כמוהו. ריצות מהירות חלפו ליד המבנה. הם עצרו. נשמתי נעצרה… הם יבואו?
"איפה הם?"
"וואלה לא יודע.."
"חכה, חכה שאני אתפוס את רון, לוקח לי את החברה, המסריח הזה!"

בגללו, אני חיה בפחד… בגללו הכל קרה!! מאותו היום..
אבל לפני זה- זה מה שקרה חודש לפני….
זה דן. החבר שלי ,קנאי בטירוף!
לא יודעת מה הבעיה שלו. הוא מטריף אותי עם התקפיי הקנאה הבלתי מוסברים שלו. אני יכולה לצחוק מבדיחה של מישהו, אפילו של החבר הכי הכי טוב שלו, והוא יפיל אותו על הרצפה. הפעם, באמת שלא יודעת מה עשיתי! רק הלכתי עם רון הביתה, אני רואה אותו רץ בטירוף, מגיע אליי ומצמיד אותי אליו.
"מה הבעיה שלך?" שאלתי אותו וניסיתי להשתחרר.
"הוא לוקח לי אותך.." חייך והשפיל את ראשו. הפוני השחור נפל עיניו, מכסה אותם. נושם היישר אל תוך אוזני ומחבק אותי בחוזקה. חשבתי שאני הולכת להתפוצץ.
"רן.. עזוב אותי!" ניסיתי להתנגד
"אם אני הבעיה… אז אני אלך.." אמר רון מהר וכאילו בלי בעיה. ידעתי שהוא דואג לי.
"ת'כלס אחי.. תצא מלך אם תעשה את זה" אמר לו.
"סבבה" אמר וחייך אליי. הוא הניף את ידו לדנית, וסימן לה לחכות לו. השבתי לו חיוך מושלם וסימנתי בשפתיי את המילה "תודה". הוא הניד בראשו, חייך והניף את ידו לשלום ורץ לעבר דנית.
"יאללה ביי" אמר והתרחק.
דן ראה שרון מתרחק והרפה מגופי.
נשמתי עמוק. "מה הבעיה ש'ך?" שאלתי.
הוא הביט בי. סוקר אותי מכף רגל ועד ראש. הוא חייך לעצמו והנהן. בקטנה. כדי שאני לא אראה.
"רזית, את יודעת?" אמר וחייך אליי. הוא הסיט את הפוני שלו וחשף את העיניים הכחולות שלו.
'אני ממש לא סובלת אותו' חשבתי לעצמי 'יש לך את מחר, ומחרתיים תוכלי לזרוק אותו לאלף אלפיי עזאזלים'.
מי שלא מבין.. התערבתי עם ה-b.f.f. ,שני, שלי שאני אחזיק מעמד שבועיים בלהיות חברה שלו.
מי שמכיר אותי, אבל באמת, בלי כל המעטפת הקשיחה שלי, יודע שאני ל-א ס-ו-ב-ל-ת אותו.
בעיניי הוא נראה כמו חייזר. שיער שחור חלק ועיניים כחולות (מידי לטעמי) וחיוך מרוצה מידי מעצמו.
אנחנו תמיד מתערבות. ואני תמיד מנצחת. אבל הפעם.. זה באמת קשה.
תנסו אתם לסבול את העלאק בן אדם הזה ליותר משבוע…
"יופי לי" עניתי ביובש והרגשתי תחושת גועל 'הוא מסתכל לי על הגוף.. בלעעע'
התחלתי ללכת לכיוון ביתי והוא ,איך שלא, רץ אחריי "זה בסדר" אמרתי לו בתקווה שיבין את הרמז ויניח לי "שתי דקות ואני בבית" שיקרתי לו. עשר דקות ואני בבית. ואם הוא יישמע שאני הולכת יותר מעשר דקות… הוא ילווה אותי עד לחדר. אם זה היה מישהו נורמאלי, אחלה. זה מראה שאכפת לו ממני.
"הא.. אז אני אלווה אותך שתי דקות"
"לא זה בסדר" ניסיתי לחדד את הרמז.
"לא זה לא. אני דואג לך." אמר והתקרב אליי.
'איכסס!' חשבתי 'אני לא מאמינה שאני באמת עושה את בשביל התערבות…'
הדפתי אותו. "אני רוצה ללכת לבד" אמרתי בתקווה שהאנטנה של האידיוט תקלוט משהו.
"ואני רוצה ללכת איתך.." אמר וקרץ לי.
"די!" אמרתי ולבשתי את הסווטשרט למרות שהיה לי חם "תפסיק. אני רוצה…" התחלתי לחשוב על איך מנסים לנסח בדרך הכי יפה -אני לא רוצה אותך כי אתה דוחה אותי אפילו בדרך שאתה נושם או יושב על כיסא. הא, ואפילו אני לא סובלת את כל הצעדים שלך'.
התחתי להבין איך להגיד את זה, אבל בזמן שלבשתי את הסווטשרט הוא התקרב אליי. וכעת, כשהוא היה ממש במרחק של סנטימטר ממני הוא הצמיד אותי שוב פעם ונישק אותי.
הנשיקה הראשונה שלי, עם הבן שאני הכי לא סובלת. יופי אמה, תמשיכי ככה ובכלל תחיי באושר ועושר. כל הכבוד לי.
עצרו רגעע!!!
כמו שהבנתם, קוראים לי אמה ואני מארצות הברית. מראה קלאסי, עיניים כחולות בהירות, שכולם אומרים שהן מהפנטות, שיער בלונדיני מקלות ארוך ועור בהיר.
כשעליתי לארץ, בגיל שבע זכיתי בתחרות יופי ארצית מקום ראשון. לא משנה מה שתגידו, אני לא מרגישה יפה. אני מרגישה סבירה כזאת…
ה-b.f.f שלי היא שני. יש לנו בשכבה כמה חבורות או מעמדות.
ממש כמו קאסטות בהודו. שאי אפשר להחליף קאסטה. רק לעיתים נדירות.
the best friends שלי הם: שני, טלי, דנית, אריאל, רון, אור ודין.
אנחנו הכי מגובשים בעולם. אבל ברור שיהיו החברים הכי הכי הכי הכי טובים..
אם נחזור למונחים של כיתה ו', אז אנחנו הקבוצה השנייה הכי מקובלת בשכבה\בי"ס ואם נחזור לחטיבת הביניים אז פשוט מגניבים כאלה, שכולם רוצים להיות בסביבתם.
החבר'ה של דן הם הכי מקובלים. אבל מלוקקים ומלאים בביטחון עצמי, בכללי, אני הכי בעולם שמה עליהם פס.. אבל השני הזאת!!! אני אהרוג אותה! היא אמרה שלי יש הכי פחות כוח סבל, אז התערבנו שאם אני חברה של דן למשך שבועיים יש לי כוח סבל (כל החברים הכי הכי טובים שלי לא סובלים אותו),
(אבל ביננו, בצדק!) והיא מכינה את השיעורים למשך שבוע (וזאתי תלמידה מצטיינת) ואם לא, להפך.
דן הציע לי חברות (בפעם ה-27… דין באמת ספר!!) ולשם שינוי הסכמתי.
זה היה לפניי 13 ימים.
נותר לי רק עוד יום אחד ארור ושלם שהוא מחר, ואחריי זה גמרנו!!! וכל שיעורי הבית שלי יהיו מתוקתקים!
נחזור לסיפור….
התנתקתי ממנו. הבטתי בעיניו וךא האמנתי שאני עושה את זה. מלא אני, אבל אני נותנת לו לחיות באשליה שאני אוהבת אותו..
התחלתי לרוץ. הוא לא רץ אחריי. הרי הוא עדיין נהנה מהנשיקה…
הטעם הדוחה שלה, הלשון שלו, שנוגעת בשלי וידיו שאני לא סובלת מצמידות בעדינות פשוט מגעילה את ראשי..
הרגשתי שאני עומדת להתעלף, הורדתי בתנופה את התיק והקאתי בצד. מישהו שם לי מטלית לחה על הערוף, אסף את שערי ותמך בי.
אלה היו שני, דנית ורון.
סיימתי להקיא וחיבקתי אותם, ואז סתם נטלתי עליהם.
"מה קרה?" שאלה דנית בדאגה ושני מיהרה להוסיף "אכלת ארמדיל בקפיטריה?" שאלה ברצינות פתאומית. חייכתי אליה בעדינות ולחשתי "התנשקתי עם דן" אמרתי והרגשתי בחילה.
תלשתי את עצמי מדנית ושני ורצתי לצד. רון רץ אחריי ותמך בי בזמן שהקאתי שוב.
"זה עד כדי כך גרוע?" שאל וסימן לשני ולדנית לבוא.
"כן" עניתי בין לבין "נסה אתה להתנשק עם דן.." אמרתי.
סיימתי להקיא ושמתי את תיקי על גבי.
"לא נראה לי שאני אתנסה בזה אי פעם.." אמרו כולם, ובראשם רון, שגיחך.
שני ודנית קימטו את פניהן בגועל "שרדת איתו 13 ימים והתנשקת איתו. התנשקת איתו! זה לא היה בהתערבות! ניצחת! אני אעשה בשבילך את השיעורים.. בהחלט יש לך כוח סבל.." אמרה והחלה לחייג את המספר של דן.
"לא! אני לא אוהבת להיפרד מאנשים בטלפון. זה לא מכובד. גם אם זה דן" אמרתי.
"אני מכירה בחורים כאלה," אמרה דנית "אם את נפרדת בפינהם פנים מול פנים הם.."
"יקללו אותך" השלים אותה רון.
שני הנהנה. זה קרה כבר פעמיים. שנפרדה מאותו בחור.
"הלו?" בקע קולו המרוצה מידי של דן.
היי, זאת אמה…" נשמתי עמוק. נעזרת בהידוד של חבריי ושואבת מהם כוח.
"כן אמה.. נהנתי מאוד.."
קטעתי אותו "אני מצטערת אבל… אני חושבת שאנחנו צריכים להיפרד." אמרתי בנשימה אחת.
"אחלה" אמר "בדיוק עמדתי לספר לך שגם אני רוצה שניפרד.. אז יאללה ביי!"
אמר מהר וניתק..
"כן! בטח!" צווחנו אני, שני ודנית ורון צפה בנו מבודח.
קיבלתי אס אם אס… החוורתי.
"אמה היקרה…
את תצטערי על הרגע שבו נפרדת ממני,
ראי הוזהרת… בך אני לא אפגע. לא כרגע.
אבל תדעי, שמישהו שקרוב מאוד אליך.. הולך להיפגע ולהירדף על ידי…
אל תדאגי. אני אחכה לך עד שתחזרי על ארבע כי אם לא…
זה היה רק הסיפתח"
קראתי בקול והחוורתי למראה המילים הבאות
"לא! זה לא קורה לי!" אמרתי וצנחתי על הריצפה.
דנית קראה את המסרון.
"המנה העיקרית תהיה..

-המשך יבוא-