ה-צ-י-ל-ו-! -מקדמה-

ישבתי שם. רטובה, מלוכלכת, עייפה, עצובה.
חסרת כוחות. רוצה להיעלם, שייפער בולען פתאום ויציל אותי מכאן… עכשיו.
"זה ילמד אותך לפעם הבאה.." סיננה שני "כלבה" פלטה.
דן נצמד אליה והביט בי. היישר בעיניים. התקפלתי.
פעם, אני נמסתי למראה העיניים האלה, פעם…
היה נדמה שהוא רוצה להכות אותי, חזק. אבל נלחם ברצון הזה ולחש לשני באוזן, בשקט "די.. עזבי אותה.."
רון התקרב אליי. נסוגתי לאחור. הוא לפת את ידי בגסות שהכאיבה לי ונתן לי סטירה מצלצלת.
הבטתי בהם, רבים מול אחת. הבנתי שאני חייבת לברוח ,ומהר.
הלחי שלי בערה, שמתי עליה יד והתחלתי לרוץ. לא מביטה לאחור.
יודעת שהם לא ירוצו אחריי. הרי הם נתנו לי את מה ש"מגיע" לי.
הגעתי אל מחבואי-היער. מגיעה אל הביתן הקטן מעץ שאני בניתי לי.
התיישבתי בו, מתנשפת ומתנשמת. מביטה אל בגדיי המלוכלכים, החבלות שבעורי.
הכאב בלחיי המשיך להציק ולהכאיב לי… התחלתי לבכות.
מיואשת.
מתוסכלת.
אבודה.
"הצילו…" מלמלתי חסרת אונים "שמישהו יעזור לי…"
******
שרון, נערה גבוהה, בלונדינית, עם פנים יפות, וביטחון עצמי.
יום אחד… קרה משהו. ומנערה נערצת, אהובה ומקובלת הפכה מקור להתעללות חברתית, פיזית.
היא מתמודדת עם זוועות ושותקת.
היא בטוחה שיום אחד היא תתמוטט. ושיום אחד היא לא תקום מהמיטה.
על גופה מצטברות חבלות וגם על נישמתה…..

-המשך יבוא-