A Tout Le Monde

הכל לפתע נעצר, הרוח הייתה היחידה וטיילה בשיערי ועל עורי שסמר מהקרירות המייסרת של רוח הים. הבטתי באנשים האלו, שהיו לצדי זמן רב וגם כשהייתי בן אדם לא קל, הבטתי בהם טוב טוב. בכל חיוך, בכל פנים, בכל אחד ואחד. הכאב אשר מחץ את נפשי מהידיעה שלרבים מהם החיים התאכזרו כל כך לפתע נעלם יחד עם הנפש. כל מה שכאב, כל מה ששימח וכל מה שגרם לי להיות קיימת לפתע התכסה בערפל שככל הנראה רק אני מבחינה בו. רק הפצעים שלא החלימו והסתרתי כל כך היו אלה שהזכירו כי אני עדיין נמצאת יחד איתם ליד החוף הקר. הזמן לאט לאט החל לחזור, הבנים החלו להוריד את בגדיהם כדי לדהור למים, הבנות בטיפה יותר זהירות ומבוכה הורידו גם את שלהן. ואילו אני עמדתי קפואה במקומי, וידי לא מצליחות להגיע לחולצתי ולהרימה, הן גם לא רוצות להוריד את המכנס. ואני רואה אותם מתרחקים ורצים לעבר הים, גלים של שינויים, הרפתקאות וגילויים חדשים. אני עמדתי כמו פסל במקומי ולראשונה מזה זמן רב חייכתי. דמעות רצדו בעיניי כשחשבתי על כך שהם ימשיכו הלאה, האנשים שכל כך אהבתי מצליחים להתגבר על הכל בסופו של דבר. אני הבטתי לעבר הים, הגלים והקולות צחוק וצווחות של התרגשות וכמעט יכולתי לראות את החשכה שהפרידה ביני לבינם, אור השמש ממש פסח עלי והאיר אותם, מראה לי עד כמה שהם נוצצים בה כמו זהב. אני הגעתי להחלטה שלי כבר מזמן, אני מסתובבת והולכת.
A tout le monde
A Tous Mes Amis
Je vous aime
Je dois partir