3 הנערים-גיל-עד ,נפתלי ואייל ז״ל

״עלייתי לטרמפ עם חברים, בסך הכל רצינו להגיע הביתה בשלום. במהלך הנסיעה התחלתי לקלוט שמדובר בחטיפה אז התקשרתי למוקד החירום 100 אני לוחש להם ״חוטפים אותנו,הצילו״ וברקע קולות מוזרים של החוטפים. ובמוקד מחליטים להתעלם ממני! אנחנו מתחילים לחשוש שכנראה לא נגיע הביתה היום אך מקווים שכוחות ההצלה בדרך אלינו . החוטפים לוקחים אותנו למקום אפל ולא ידוע ומתחילים לדון לגבי חיינו. האם נחייה עד מחר או שלא? ועובר לו היום, מגיע הלילה והחוטפים הפלסטינאים מתחילים להכות אותנו, אין לנו מושג מה הם רוצים מאיתנו. סך הכל מקווים שהמשטרה תמצא אותנו מהר ומחר נשוב הביתה!! אז אני עוצם עיניים ומתפלל שמע ישראל, מתחנן שירחמו עליי. ואין בהם רחמים. המכות שקיבלתי כנראה כבר שברו כל חלק טוב בגופי, אני מרגיש את הסוף מתקרב.. כנראה שאת יום הולדת 17 אני וחברי כבר לא נחגוג, ואת יום הולדת 19 חברנו לא יזכה לראות. אנחנו עדיין מקווים שתצילו אותנו עברו כבר כמעט 16 ימים. וזהו, מרגישים את הסוף מתקרב. אנחנו מקבלים מכות במקומות שלא ידענו שיוכלו להגיע אליהם, ושורפים אותנו ומרעיבים אותנו ומתעללים בנו ובסך הכל אנחנו רק ילדים!!! היום הגורלי מתקרב, אנחנו כבר לא בחיים. זורקים אותנו באיזה חור בהרי חברון, מכאן כבר לא נחזור לביתנו, ובסך הכל רק רצינו – לחזור בשלום למשפחותינו.אנחנו רק מקווים שבפעם הבאה שיצלצל הפלאפון במוקד החירום 100 וברקע ישמעו זעקות של פחד , מקווים שלא תתעלמו, אנחנו רק מקווים שלא תהיה פעם הבאה. אנחנו ממש מקווים שדמנו לא נשפך ל-ח-י-נ-ם!!מאיתנו, גיל-עד אייל ונפתלי.״

עם ישראל קומו ותלחמו קולות אחינו זועקים מן האדמה !אנחנו דורשים נקמה!