…

ישבתי מול ערימות דפים , מלאות במלל אינסופי ששואב אותי פנימה .
ישבתי על כיסא נמוך מול שולחן גבוה , מה שהקשה על הריכוז עם הזמן העובר .
אותיות , מילים , שורות וסימנים נערמו מול שתי עיניי הזעירות .
הרשיתי לעצמי לקחת הפסקה ולסדר את מחשבותיי , אחרי לערך כשעתיים של כתיבה .
קמתי בהתרועעות רבה שהפילה את המחברות והדפים בכל רחבי החדר , כשרוח פרצים חורפית נכנסת מהחלון הגדול .
תחושת הייאוש העצימה , וכהרף עין מצאתי עצמי נשענת על הקיר הדק , יושבת על הרצפה הקרה וידיי על ראשי שהרגיש כמדמם מרוב עומס .
מכשיר הנייד רטט בכיסי . לא הבחנתי במי מדובר , הרמתי את השפופרת במהירות כדי להסתלק מהעבודה המתישה הזו .