1995 – 2012
יקרה שלי, אהובה שלי
אני גדלתי איתך
אני התבגרתי איתך
אני חוויתי איתך
אני אהבתי אותך
והבטחתי לא לעזוב אותך.
אבל את עזבת אותי – זו לא אשמתך.
השארת לי חור בלב שאף אחד לא יוכל למלא
בעיניים שלי, תמיד יראו טיפה ממך
ושאני מסתכלת על השמיים
אני יכולה לראות אותך מסתכלת עליי מלמעלה
ואת שותקת ורק מביטה ולא נותנת לי סימן ולא מוציאה אף מילה!
וזה משגע אותי
וזה כואב
ואני לא יודעת אם אני לא בסדר
וזה שובר לי את הלב.
ועכשיו, אחרי כמעט שנתיים, רציתי להודות לך.
רציתי להודות לך על הטיולים הארוכים והקצרים שלנו ביחד
רציתי להודות לך על זה ששמרת את הסודות שלי
רציתי להודות לך על זה שהיית חזקה, ופשוט על זה שהיית את.
אני כותבת את המכתב הזה בדמעות ובכאב ענקי
ואני לא מצליחה לשכוח אותך
ואני מבקשת ממך, תהיי מאושרת שם למעלה.
ואני לא מבינה איך משהו כזה יכול לקרות..
ואני נחנקת מהדמעות וקשה לי בלעדייך.
וזה שיש לי חבר חדש לא אומר שהוא מחליף אותך כי זה לא נכון.
יש לי חוויות איתך שאני אף פעם לא אשכח.
ואני לא רוצה להאמין שאני לא אראה אותך יותר.
ושינית לי את החיים
וחיזקת אותי
והפכת אותי לילדה שמחה יותר.
ואני חייבת להמשיך ואני מקווה שתסלחי לי.
אני אוהבת אותך
ומתגעגעת אלייך
בייבי.
תגובות (0)