15 ביולי

עם עט פיילוט 0.4 שחור היא רשמה ב15 ביולי את המשימה היחידה שלה לאותו היום. לבכות. כל שאר לוח השנה היה עמוס מידי בעבודות, פגישות עם חברים או לקוחות וגם לתחביבים והתפתחות עצמית היה זמן משלהם. אבל לבכי לא היה מקום. אז היא תחכה חודש עד שתוכל לבכות, אז מה? היא מחכה להרבה דברים, לתוצאות של החלטות שלקחה, לאנשים ולחלומות שעתידים להתגשם. 15 ביולי, השנה זה יום שבת וזה מאוד נוח, כי אף אחד לא יראה את הדמעות ואת הפנים האדומות והנפוחות. אף אחד לא ישמע התייפחויות של נפש עייפה. גם היא לא בהכרח עד כדי כך עצובה, אתם יודעים, היא פשוט לקחה על עצמה יותר מידי ולא השאירה פתח לרגשות לצאת לחופשי, רק כדי להישאר בשליטה. הלב שלה הרגיש חבוט ומלא אבק ודווקא אליו לא היה לה זמן בשביל לנקות ולרפא. איך זה בדיוק עובד? נותנים לדברים פשוט לזרום כפי שהם, בלי לרשום הכל ובלי לזכור שב30 ביוני צריך להתחיל ללמוד סטטיסטיקה וב18 ביוני צריך להיפגש עם שותפים לפרויקט חדש? אולי ב15 ביולי שנה הבאה היא לא תצטרך לתכנן מתי היא תוכל להזיל דמעה.