10

ישבתי בספסל האפור בתחנת הרכבת .
דמעותיי כבר יבשו?. הוצאתי מהתיק שלי מראה קטנה ועגולה. עורי הבהיר,עיניי הירוקות ושיערי החום נגלו לעיניי.
לא אהבתי את איך שאני נראית . ידעתי שאני ניראית טוב אבל תמיד מצאתי את הפגמים שבי.
הפניתי את המראה מעט הצידה, כתם סגלגל הופיע בראי, על הלחי הימנית שלי .
נגעתי בו בעצבעותיי הארוכות בעדינות. זה קצת שרף.
עצמתי את עיניי וניזכרתי …
נזכרתי איך תמיד הייתי בודדה.
נזכרתי איך הייתי מחפשת תשומת לב כל הזמן.
נזכרתי איך הייתי מביכה את עצמי לפעמים בשביל תשומת לב.
נזכרתי איך הרגשתי בשקר הראשון ששיקרתי.
נזכרתי איך לאחר שלוש שנים מלאות שקרים אני מאבדת את עצמי ובתוך כל הבלאגן הזה .אישה – בחורה אחת, לא יפה במיוחד אומרת את האמירה' לדעתי שקרים זה כרוני'.
כל החיים שלי שקר.
ואז ניזכרתי בהם- ככה אני קוראת להם?.
נזכרתי באלה שהייתי אמורה לסמוך עליהם שיגנו עליי, יאהבו אותי ויאמינו בי .
נזכרתי שאיתם היה בדיור ההפך. אני שונאת ותמיד אשנא אותם.אבא ואמא . חיוך חסר הומור הופיע על פני . אף פעם ךא קראתי להם ככה. תמיד קראתי להם אמיר ועדי .
נזכרתי בהשפלות בבית הספר .
איך כל בוקר הייתי באה לחברתי הטובה ביותר.
ביחד עם החיוך הנטול שמחה הופיעה גם דמעה . חברה טובה?
תמיד חשבתי שאני אוהבת אותה כמו אחות אבל לא היא כמו לוציפר בשבילי.
משפילה אותי לפני כולם – שמנה הייתה קוראת לי . טיפשה . זונה . כאילו בצחוק .
נזכרתי בשמועות בבית הספר .
' היא נכנסה להיריון '
'היא מעשנת'
'היא זונה'
כל זה הייתי שומעת .
אני נזכרת במה שהיה קורה כשהייתי חוזרת הבייתה.
'איפה היית?'
'זונה, שרמוטה'
'חרא של בת טפי'
'תמותי'
'מצטערים שנולדת'
ואז את הידיים המורמות לעברי .לפעמים מעוטרות שיערות ולפעמים מעותרות בטבעת .
כך או כך תמיד ידעתי מה יבוא לאחר מכן…
ניסיתי להתגונן ,ללא הצלחה . כשזה הסתיים הלכתי לחדרי . לא בוכה אף פעם גם לא אבכה ….
התקדמתי במהירות לעבר החלון אני מגיעה אליו ואני עוברת בו למזלי טוב שהחלטתי לא לאכול מיום שני . היום חמישי.
נחתתי בכבדות על הלבנים של המדרכה.
התקדמתי לא יודעת לאן.
התיישבתי על הספסל האפור, ובכיתי ?
מוזר … כנראה הגוף מחליט לעשות זאת לפני שהכל ייגמר.

מול המראה ראיתי שכבר יש לי שביל של דמעות חדשות . מפתיע , זה משחרר .
קמתי מן הספסל חייכתי לעבר נער שהתכל עליי כנראה ראה אותי בוכה . התקדמתי במדרכה לעבר פסי הרכבת שומעת את התקדמותה
1*2*3
דפיקות לב. כמו הוא עוד ידפוק עד הסוף הקרב ובא?
5*6*7
הרוח פורעת את שיערי אני מחייכת ומושיטה יד.אני רואה א. הרכבת האדומה- בוהקת מתקרבת .
*9
אני מתקדמת האנדרנלין נמצא בכל נימי ישותי .
ואני קופצת.
שומעת צעקות .
וצחוק.
אולי שלי?
*10