״מכתב לבעלה של אישתי״.

היי זה אני, אותו אחד שאיבד את אישתו, זו שהייתה האהבה של החיים שלו.
איבדתי אותה בזמן שהיא הייתה בהריון, איבדתי את שניהם, את אישתי ובני, באבחת סכין של מחבל אכזרי.
כשאיבדתי את אישתי ובני שעדיין לא נולד, הרגשתי שהעולם שלי נחרב, רציתי לשים קץ לחיי, אבל אז הבנתי.
אם אני אשים קץ לחיי, אני אעשה את רצונו של המחבל האכזרי, הוא היה רוצה שאני אמות ביחד עם אישתי ובני.
נשבעתי לנקום בו, ואני עדיין מנסה.

אחרי שעברו כמה שנים, ההורים שלי אמרו לי שאני חייב להמשיך הלאה.
״אתה חייב להמשיך הלאה, ולהשאיר את העבר מאחורה. להתקע בעבר לא יעזור לך להתגבר אליו, אלא להיפך.
אתה צריך להכיר מישהי חדשה, ולהתחיל איתה חיים חדשים.״
ההורים שלי אמרו לי ללא-הפסקה, אבל אני לא הקשבתי.
ניסיתי להסביר להם.

״רוב האנשים מוצאים את ״האחת״ מתוך אלף, בודדים מוצאים את ״האחת״ מתוך מיליון….
אבל ליאת שלי, היא לא אחת מתוך אלף, ולא אחת מתוך מיליון.
היא אחת ויחידה, ואין עוד אחת כמוה לא בכדור הזה, ולא באחרים.״
הם לא הבינו.

ההורים שלי ניסו לשכנע אותי, אבל אני התעקשתי.
הם הכירו לי בחורות יפות ונחמדות, ולכולן אני סירבתי.
״אני לעולם לא התחתן, אני תמיד אשאר בעלה של ליאת, גם אם זה אומר שאני אמות כרווק זקן״.
הסברתי להורי שוב ושוב.

מאוחר יותר, בלילה לפני שהייתי הולך לישון, הייתי עורך השוואות בין אותן בחורות שניסו להכיר לי, לליאת שלי.
הן לא הגיעו אפילו לקצה הציפורן שלה.
לא, זה לא בגלל שהן לא היו בחורות טובות, הן היו בחורות טובות מאוד, אפילו מצויינות, אבל הן לא הגיעו אפילו לאלפית מהרמה של ליאת.
וזה רק מזכיר לי כל הזמן, עד כמה ליאת הייתה מושלמת.
כן אני יודע, אומרים ש״אין אדם מושלם״, אבל ליאת הייתה מושלמת, אולי בגלל זה אלוקים לקח אותה?
היא הייתה יותר מידי מושלמת בתור אדם, תכל׳ס, הרבה יותר מתאים לה מלאך.

כמו שכבר אמרתי, החלטתי להישאר רווק כל חיי, אבל אז קרה משהו ששינה את הדיעה שלי…
הכירו לי את אישתך.

לא שיניתי את הדיעה שלי, בגלל שגיליתי שיש עוד מישהי כמו ליאת אישתי.
למעשה, לפני שהכירו לי אותה, כשרק התחילו לספר לי עד כמה היא טובה, הסברתי להם שאני לא-מעוניין, וזה לא משנה מי היא, או כמה היא טובה או יפה.
אבל אז סיפרו לי מי היה בעלה, ואז גיליתי שזה כן משנה לי מי היא.
והחלטתי להתחתן איתה.

אתה האדם האמיץ שניסה להציל את אישתי ובני מסכינו של המחבל האכזרי, אתה איבדת את חייך בניסיון להציל את חייהם של אישתי ובני.
השארת אחריך אישה אלמנה ושלושה יתומים, הם הסיבה שהחלטתי להתחתן עם אישתך.
אני אגדל את ילדיך כמו אבא אמיתי, אני אגדל את הילדים שלך – כאילו הם שלי.
אני אכבד את אישתך, כמו גבר אמיתי, אני אתייחס אליה (או לפחות אשתדל), כאילו היא ליאת אישתי.

חברים שלי לא מבינים, ״אתה צעיר, מה אתה מתחתן עם אישה שמבוגרת ממך בכמעט 10 שנים?״
גם ההורים שלי מתפלאים, ״אתה יכול להתחיל חיים חדשים, עם אישה חדשה, בשביל מה להתחתן עם אישה אלמנה ומבוגרת ממך, ועוד לגדל שלושה יתומים שהם בכלל לא ילדים שלך?״
הם לא מבינים, אבל אני מבין.

זה גורל, ״השגחה עליונה״, כמו שאומרים החרדים.
אתה הקרבת את חייך, בניסיון להציל את אישתי ובני, שתי הסיבות לחיים שלי.
נכשלת, זה היה רצונו של אלוקים לקחת את נשמותיהם הקדושות, ואני מקבל את זה, למרות כל הקושי.
ניתנה לי הזדמנות להחזיר לך על גמולך הטוב, ואני לקחתי אותה.

בעוד שעתיים החתונה, בעוד שעתיים אני מתחתן עם אישתך, וזו הסיבה שאני עליתי להשתטח בקברך.
כן, אני יודע שזה נהוג שבן יזמין את הוריו שנהרגו לחתונתו, וזה לא נהוג שחתן מזמין את הבעל שמת.
אבל אני הרגשתי צורך לעלות לקברך, להזמין אותך לחתונתי, ולבקש את ברכתך.
אתה יודע למה?
כי אני מתחתן עם אישתך בשבילך.
אני אגדל את ילדיך באופן הכי טוב שאני יכול.
אני יודע שזה יהיה קשה מאוד, הם קטנים, בוכים הרבה, ומתגעגעים אליך, אז בבקשה ממך, תתפלל לפני אלוקים, תעזור לי לעזור (לילדים ש)לך.

אני יודע שאישתי ליאת, ובני שעדיין לא קיבל שם, יהיו שמחים שם למעלה בצעד הזה שאני עושה.
ועוד מעט, אני אלך גם לקבריהם, ואזמין גם אותם לחתונתי.

לא הכרתי אותך בחייך, הכרתי אותך (רק אחרי) [ב]מותך.
אתה איש אציל נפש, אמיץ, טוב-לב, ואני אנסה להיכנס לנעליך הגדולות.
אני אספר לילדיך איזה אדם טוב היית, אני אתלה בכל חדר תמונה גדולה שלך, ואעשה הכל כדי שלא ישכחו אותך.
אני תמיד אזכיר להם, אני פה בתור תחליף, ואתה האבא האמיתי.
אני אדאג לכך שילדיך יתפללו בכל יום לעילוי נשמתך, לביאתו של משיח, לתחיית המתים, ולכך שתחזור סוף סוף הביתה.
ובעזרת השם, המשיח יגיע בקרוב, ביחד איתך, ועם אישתי ליאת, ובני.
אבל עד אז, אני אהיה זה שינציח את זיכרך בפני ילדיך, אחנך אותם, ואגדל אותם כאילו הם שלי.

ממני…
בעלה (לעתיד,) של אישתך (לשעבר).