״הם מכרו אותי״ (אני ממש ממליצה לקרוא ! )

״הם מכרו אותי .״ אני ממלמלת את מילותיי הכואבות אל תוך חלל המלא באוויר .
אוויר שנותן לי את הזכות לחיות .
אני לא יודעת מה אני .
״למה הם מכרו אותך?״ האישה שמראיינת אותי עומדת מולי . אני מסובבת את פני הבהירות ,
״הם מכרו בנות נטשו אותנו ״ אני אומרת , נחרדת בכל הפעם שאני נזכרת בזה .
ראשי מסוחרר , שאני נזכרת בעבר .
העבר שעזב והשאיר איתו אותי . חסרת כל ישע , אדם , קירבה , אמא , משפחה .
״והיה לך מישו שיעזור לך ? , מישו הכיר אותך ?״ היא שואלת , פותחת פצעים שעוד לא נסגרו , מדממים בתוך עצמם .
״ לא , לא היה ״ אני אומרת , דמעות שמורדות זולגות על פניי הבהירות כשלג , מעיניי הירוקות הזחות בתוך ים של דמעות שמעמיקות את ציבעם , מבהיר לכהה .
עינייה רוטטות מרחמים
״זה לא בסדר״ היא ממלמת שבורה .
סוף סוף מישו שמאמין לי , אך אפחד לא יוכל לחוות את מה שאני חוויתי .
אני מתביישת בעצמי , מרגישה נורא .
גופי מתכווץ , אני הופכת צנומה , גופי רועד.
הלב שלי לא פועם , כבר זמן מה ממושך שבליבי זורם דם שחור , חסרת חיים אני הולכת לישון וקמה בבוקר .
אין מי שידאג לי .
אין לי זכויות .
אני לבד בעולם האכזר והקשה .
העבר רודף אותי .
״אני כאן , לעזור לך .״ היא ממלמלת , אני משמיעה קול חריקה קטן .
אני מרגישה את ליבי מתפוגג אל תוך ים של קוצים שרק עוקצים אותו יותר ויותר , שוברים אותו לחתיכות .
״אין מי שיעזו לי אני לבד״ אני לא גוברת על לחישה , מתביישת שצריכים לעזור לי .
בחיים לא היה אחד שעזר לי .
עברתי תקופה ממושכת של סבל .
אני מצטערת על היותי אדם .
אני מרגישה שאלוהים עשה טעות שפשהביא אותי , חסרת אונים לעולם .
אבל אני שורדת , עם מה שיש .
״את מבינה שזה לא בסדר״ היא אוחזת אותי , הדמעות שלה , בעינייה הכחולות שוברות אותי .
אני מרשה לעצמי להיזכר באמא , שאני לא מכירה .
עברו כל כך הרבה שנים , אני מדמיינת אותה בראשי ,
אני רוצה לדעת למה נטשו אותי .
״אני יודעת שזה לא בסדר …״ אני נשברת , מושכת את הדמעות באפי .
״אני לא יודעת מה בסדר ..״ אני ממלמלת , מאז הפעם ההיא שבן קנה אותי תמורת סכום כסף , אני לא יודעת אם יש משו יותר משפיל מזה .
״החיים שלי הם לא בסדר…״ אני אומרת לה , היא לוחצת את ידי , הכאב שנסבל במשך זמן , שלא נפסק .
לה זה כואב , היא לא רגילה לכאב , אבל אותי כל פעם הוא עורב בפעם אחרת .
״את בן אדם ! יש לך והיו לך זכויות ! למה לא עשית עם זה כלום !?״ היא אומרת צועקת עליי , גורמת לי לאבד את שפיותי .
״אני לא יודעת אם אני בן אדם ! ״ אני אומרת , נשברת אל תוך הדמעות שמציפות את עיניי , מטשטשות את טווח ראייתי
״אני כאן לעזור לך!״ היא אומרת , מנסה לחזק אותי
״במשך 19 שנה לא היה מי שיעזור לי , אני לבד .״ אני מוסיפה , אני שבורה מנטלית , לא יכולה להכיל את כמות ההשפלה , הכאב , האכזבה שממכרות ולא עוזבות אותי ביום ובליל .

אוקיי זה בעקבות אבודים מקווה שאהבתם :)