״הכל יהיה בסדר״

זאת הייתה תקופה לא קלה למשפחתי, בעיקר לי. זאת הייתה תקופה כואבת, מצמררת, קשה, ארוכה, בלתי נסבלת ובעיקר מעמיסה ומכבידה.
אני זוכרת חלקים מהתקופה הזאת, מנסה להדחיק אותה כמה שאפשר, אבל עדיין בכל זאת לפעמים עולה בי פלאשבקים לא רצויים.
אני מנסה לספר לאנשים מה עברתי, אבל איכשהו זה תמיד נשמע כאילו הכל היה קל, כאילו זה עבר מהר בלי כאבים ובלי צלקות אבל … זה ממש לא ככה.
לפני שנה הושפזתי בבית חולים עקב מחלה ועקב כאבים כרונים, אין באמת לזה שם, או אף אחד לא באמת יודע מה קרה, למה זה קרה או איך זה קרה. זה החלק הכי קשה.
התקופה בבית חולים נמשכה חודשים, עם ניתוחים, עם תרופות בלתי נגמרות שמזריקים לי לוורידים, להיות מחוברת למלא מכשירים שהדבר העיקר היה הנשמה.
המשפחה תמיד הייתה לצדי, תמכה ועזרה, אני זוכרת שהם היו איתי בכל רגע.
כולם דאגו להיות מסביבי ודאגו לחזור על המשפט שצרוב לי במוח ׳הכל יהיה בסדר׳. המשפט הזה קיבל משמעות אחרת, משמעות רעה, לא טובה אפילו מגעילה. לא יכולה לשמוע את זה. מנסה להדחיק מזכרוני אותו … ללא הצלחה.
אז עברה שנה, חזרתי לחיים הרגילים…בערך , חזרתי לשגרה
אבל מה שאנשים לא יודעים זה … שלא חזרתי לעצמי.
הם לא יודעים שבלילה יש לי פלאשבקים וחלומות שמרגישים כל כך אמיתיים, מרגישה כל טיפת כאב שעברתי, כאילו זה קורה עכשיו
הם לא יודעים שהייתי מתעוררת בבהלה ובכי ורק מנסה להשאיר את העיניים פתוחות רק בשביל שאותם מחשבות, חלומות ודמיונות לא יחזרו.
אז כן, כלפי חוץ הכל בסדר… אבל בפנים … הכל רע, הכל חרא, הכל רקוב.
אבל אני ממשיכה להראות לעולם שחזרתי לעצמי, שאני מי שהייתי , שלא עברתי טיפת סבל, טיפת כאבים, לא מראה את הצלקות שחרוטים על גופי, שחרוטים בליבי.