׳אל הארון ומחוצה לו׳

׳אל הארון ומחוצה לו׳

20.7.2013 ,
אני חושבת שזהו היום הזכור עלי במלואו מבין כל הימים מלאי המאורעות החשובים בחיי.
היה זה יום שבת, כמעט רגיל אלמלא הבהרת בפני את את כוונותיך וחשפת אותי לחייך, ללא העמדת פנים, צחוק או בדיחה, האמת לאמיתה אך ורק בצורה הכנה והישירה.
איני חושבת שאי פעם אוכל להוכיח לך הן במעשים והן במילים עד כמה אני מעריכה אותך ואת העובדה שפרסת לפני את עולמך והנחת לי להיכנס לחייך.
הגשמת לי משאלה, משאלה נושנה ועמוקה ששכנה בסתר בליבי ולא העזה לחשוף את פניה מחוצה לו.
בדיוק כמוך היא נהגה, כאילו הייתה קורבן של מציאות אכזרית וקשה.
שנינו סבלנו רבות, אני בגללך ואתה בשל צרות אחרות.
על אף שעם הזמן הפנמתי שקורבן לאהבה נפלתי, בין אם הדבר התחיל כהידלקות טיפשית של נערה בת שתיים עשרה, הנוכחים סביבי תבעו שאתוודה וכך כשהיה מאוחר מידי וביקשתי לסגת, נכלאתי תחת כבלים שכוחם התעלה על הכל.
במשך שש שנים לפחות, הייתה הדבר שחלמתי עליו, חייתי למענו, האמנתי בו יותר מכל, החזקתי ממנו גיבור חזק והתפללתי בכל לילה לפני השינה שיראה אותי באופן שאני רואה אותו.
אך לא כך קרה וכאשר הזדקקת לי לא היססתי להציע לך עזרה.
אני מודה, לפעמים התנהגתי בצורה לא ברורה, פעם שמחה מידי ופעם עצובה.
אולי ידי לא הוצעה לך בלב שלם והיא מעט רעדה אך האמן לי שכוונתה הייתה להציע תמיכה.
בשבילי הייתה כמו מתקן טרפז מרוחק ונודד, לא משנה עד כמה התאמצתי וייחלתי, לא הצלחתי להגיע אלייך ולגעת בליבך.
אך הנחת לי לחדור וזה הדבר שאני מוקירה מכל.
סיפרת לי על עברך, שכלל לא היה פשוט, רצוף תחושות, אהבות, סודות, צרות ותלאות רצופות עליות ומורדות.
פחדתי להביט בך כי כך ביקשת ולחשוב שחשבת שהשתעממתי ממך, הדבר נשמע כהזוי ובלתי ניתן לביצוע.
כי זה הייתה אתה, יותר מכל אדם אחר.
ולאחר נשימה עמוקה המשכת לספר, אולי בפעם השנייה או השלישית אך ההקדמה לסיפורך לא הייתה קלה שנית.
אמרת, ״דבר ראשון, אני מאמין שאפשר לאהוב אדם ללא קשר למינו, אפשר להתאהב בו בזכות עצמו״.
ואני את שיני חשקתי מכיוון שאת סודך ניחשתי.
פחדתי לדבר פן תתחרט ותבחר לנוס ולהמציא לי סיפור אחר.
אך לבסוף כשמילותיי הצטברו והעיקו על ליבי כאבן גדולה, הנחתי לה להתגלגל כשיצאתי בהצהרה.
שאלתי אותך על העדפתך ועל נטייתך המינית, אזרתי אומץ על אף שהייתי עלולה לאבד אותך לעד ולעולם לא הייתה חוזר שנית.
ועינייך, המבט שהשתקף בהן חקוק בזיכרוני לנצח. תהיתי אם הינך מתבייש בזהותך או נשבר לרסיסים מולי, תהיתי מדוע ביקשת סליחה ממני.
האמת היא שהרגשתי מרומה.
מרומה כי אהבתי אותך כל כך בזמן שהייתה עם מישהו אחר, מישהו שהכרתי והעמיד פנים שהוא חברך הטוב ביותר.
התחלת לבכות, דמעות כבדות ומיוסרות שכלל לא חפצתי לראות ורציתי למחות בכל מחיר.
תמונה זו נחרטה בליבי כה עמוק, הרגע היחיד שבו נראית בעיני ללא כל מסכות והתלבטויות. חשוף ופגיע כאילו נולדת מחדש, כך קברת את ראשך בחשש.
נדהמת לא פחות, ניסיתי למחות את כאבך, להראות שאני כאן, בכל מחיר ובכל מצב.
ובאותו רגע זריז, ביקשת להסב את כל המראות בביתי, הסתגרת בחדר לבדך והתמודדת עם דאגותיך.
במהרה חזרת אלי, כאילו דבר לא השתנה. הנחת לי לשאול את שאלותיי וענית בפתיחות שפערה את עיני.
אז חיבקתי אותך חזק, חוששת לעזוב.
התפלאתי כשחיבקת בחזרה, תוהה ביני לביני מתי אי פעם אחזת בי בכזו חוזקה.
הייתי מוכנה להגן עלייך בגופי, בחיי ובכל אמצעי שיגיע לידי.
ואילו רק ידעת, עד כמה קשה להפנים היה זה בשבילי, שכן אהבתי אותך כמעט יותר מאת עצמי.
וכאשר הלכת, לאחר הבטחה שנישאר חברים ולא נתרחק בשל דברים טיפשיים, הנחתי לדמעותי לפרוץ, בזרם שותף של שיברון לב נוסף.
כי אתה הייתה היחיד, שאי פעם נכנסת לליבי, השפעת עליו, ריפית ומחצת תחת מילותייך.
והנה אנו מדברים, על החיים, על הקשיים, על סודותייך, על הרגשותייך ועל ׳תיבת פנדורה׳ אותה כינית.
לא הפסקת לברבר על עד כמה שהעולם לא פייר, הייתה רודף צדק אמיתי, לכל אדם כמוך שהתעללו בו, פגעו בכבודו, החמיצו אותו או ניתקו עימו את הקשר.
האמנתי כי הייתה זקוק נואשות לתקווה, לדעת שמקום בעולם שמור לך בעזרת הכרה על ידי האנשים שאתה אוהב.
תהיתי עד כמה הדבר קשה, להתגלות, לצאת מחושך לאור מכיוון שמבחינתי הנושא היה פשוט, ׳זו בסך הכל העדפה…׳, זה לא אמור לשנות דבר.
פעם אמרת לי, ״אנשים כמוך מחממים את הלב״ וזה כל מה שהייתי צריכה לשמוע כדי לדעת שאתה בכל זאת אוהב.
לא אוהב אותי כגבר ואישה, לא מסוגל לאהוב אותי כבחורה, אך מעריך אותי ומקבל אותי כחברתך הטובה.
להפתעתי, זה היה מספיק.
למדתי להבין שדברים קורים בכוונה, לא תמיד מקבלים את כל מה שרוצים ואולם לא כל החלומות מתגשמים.
אך להיות לצידך ולשמור אותך לצידי, היה כל מה שאי פעם רציתי.
בלילה בחצות, לחשתי אל החלל מספר תפילות, משאלות שלעולם לא יתגשמו, על הגלגול הקרב בו שנינו נוכל להתנהג כזוג שאוהב, בין אם גבר או אישה, או שני גברים לחוד, אך לא יכולתי להתחרות נגד הייעוד. ביקשתי להיות לך כלי עזר, בין אם זה ממחטה או מטרייה, מישהו שיוכל להיות לך לעזר בכל זמן. 
את המפתח לליבך שמרתי כבבת עיני, תליתי אותו על צווארי ולא הסרתי ממנו את ידי.
אני שומרת עליו יותר מכל דבר אחר, מבטיחה לך שאותו לעולם לא אתן.
וחודשים חלפו וציפיות פחתו.
אולי חשנו כעלובי החיים אך את סודם הפנמנו ובכוח אנחנו ממשיכים.
ואני? את לקחי למדתי.
אוכל לאהוב אותך גם עוד שש שנים נוספות.
אך הפעם בדרך הנכונה, מבלי דמעות מעונות כל לילה בחצות.
אוכל לאהוב אותך כידיד, כחבר נפש ושותף לחיים.
בין אם הייתה קורבן ובלית ברירה נשאבת לארון, התגאיתי בך יותר מכל כאשר הצהרת על יציאתך בלב שלם.
וכעת אתה מתנודד, לשם והחוצה, בחזרה וצעד נוסף קדימה.
אך התנחמתי בעובדה שהינך מודע ונחוש, שלא משנה מה יקרה, אתה בשל זהותך לא תבוש.