תשמעו אותנו
אני מתפוררת מולך אבל אתה בשלך.
אני מתפוררת מול העיניים שלך אבל אף אחד לא יכול לדעת שתמיד מתחת לפנים,
מתחת לחיוך החינני תמיד יש פגם זדוני שפועם במהירות כפולה כשמישהו רואה אותו
ולא ונותן לאף אחד לעצור אותו אבל אנו כבר עייפים מלהתמודד עם הפגם הזה, ויותר מידי
עייפים בשביל לעקור אותו מגופנו החשוף אז אנחנו מתאחדים ביחד איתו
וזה מה שנוצר מאיתנו.
כאב פנימי עצום ברובו אך ללא שום רבב.
תגובות (4)
קטע שקל להתחבר אליו. מצפה לקרוא עוד קטעים.
תודה על החוות דעת :) בקרוב יהיו עוד
למה הכותרת ברבים?
כי הכותרת מופנת לכל אלה שיכולים להזהות עם הקטע שכתבתי.