תקוות- הקדמה
כבר בית ספר חמישי שאני עוברת נראלי רק השנה, עברו רק חודשיים, מה כבר קרה? אני כולה ילדה שניסתה להשתלב בחבורה… מי אמר שתיכון הוא לא אכזרי?
אני מיקה, יש לי שיער חום בהיר עם קצוות בלונדינים, עיניים כחולות, גומות, גבוהה יחסית, רזה מאוד כמעט אנורקסית.
אני גרתי בישראל כל החיים, כיום עברתי לאמריקה, עבודה של אבא, גם כן הוא! הפריד אותי מכולם!
יש לי אח מלאך, הוא בן 14 וקוראים לו שון, הוא אוהב לפנק אותי ואני פשוט חולה עליו!
הכל התחיל, מהבית ספר הכי ראשון שלי, שניסיתי פשוט להתחבר, התקרבתי לילדה, שיער חום מתולתל, מאוד יפה, קראו לה ג׳יין, מה שלא ידעתי זה שהיא מלכת הכיתה, אפילו מלכת השכבה והבית ספר, אני זוכרת את זה כאילו זה היה אתמול…
נכנסתי לכיתה, לבושה בבגדים החדשים שקניתי, ג׳ינס עם קרעים, חולצת בית ספר בצבע תכלת, נעליי נייק גבוהות, עשיתי פן וסירקתי את שערי לצד,.
נכנסתי לכיתה ברגל ימין, וכולם הסתכלו עליי
הבנות שם היו לבושות בחצאית מיני קצרה וחולצות בטן ורק אני עם ג׳ינס…
התיישבתי ליד אותה ילדה ג׳יין וניסיתי להתחיל איתה שיחה.
״היי אני מיקה״ אמרתי בחיוך
״ג׳יין״ היא אמרה והמשיכה לשמוע שירים האוזניות שלה
״מה קורה?״ שאלתי
״טוב מה את רוצה ממני?!?״ הוא צעקה מיד באו שני בנים, אי אפשר לומר שלא חתיכים, והלכתי משם בפחד.
התיישבתי מאחורה בצד, לאט לאט כל המקומות התמלאו והילד שבא הכי אחרון התיישב לידי, הוא זז הכי לצד ממני, והרגשתי לא נוח…
השיעור התחיל והרגשתי שמדברים עליי, מאז זה תמיד ככה, מציקים לי, מקללים, יורדים ומשפילים…
תגובות (2)
אהבתי :) ממש יפה
מחכה להמשך