תקווה
אני הסתכלתי עלייה,
ומבט של תקווה היה בעיניה.
אני חייכתי אלייה,
אבל החיוך היה מזויף,
חיבקתי אותה בזמן שניסיתי להוציא משפט מפי,
אבל שום קול לא נשמע.
החיבוק ארך רק שניות אחדות,
אך רציתי שיהיה ארוך הרבה יותר.
ילדי עמדו אחד לצד השני בקצה השני של החדר, נועצים בי מבטים,
כל כך תמימים,
לא מבינים, מחייכים.
יצאתי דרך הדלת האפורה,
בזמן שאני מחייך בפעם האחרונה אל משפחתי.
נכנסתי למכונית, כשדמעות חנקו את גרוני.
לא העצב הוא זה שחנק אותי, אלא התקווה היא זאת שגרמה לי לבכות.
התקווה שהשתקפה אצלה בעיניים, התקווה הזאת,
שלא תחזור עוד.
תגובות (11)
אתה חזרת.
והקטע מדהים.
ואתה יודע מה יהיה יותר מדהים?
אם תמשיך את העולם הבא.
לא חשבתי שמישהוא בכלל יזכור אותי, או את הסיפור.
זה באמת מחמם את הלב, אני אעבוד על המשך אם יהיה לי זמן.
אני מצטער שנעלמתי ככה…
לא אולי, עכשיו.
הבטחת לי מיכאלה.
הכתיבה שלך ממש יפה ומרגשת
קטע יפה….
אבל זה לא כיף להתחיל עם הרגשה עצובה את הבוקר…
האמת…חשבתי שנעלמת לגמרי…
קטע עצוב…
המשמעות של הסיפור ממש שוללת את השם.
בכל אופן, קטע מקסים.
וואו… זה ממש… עצוב כזה.
ואני רוצה שתמשיך את העולם הבא! זה סיפור שאני מאוד אוהבת…
בבקשה…
וזה קטע מאוד יפה ועצוב…
חתיכת בניונה, אני רצינית מייק, ממש ממש רצינית. אתה נעלמת לי לגמרי. אני אתחיל לקלל ברוסית. בלאט מה?!
טוב. חזרת זה הכי חשוב. אוקיי? אל תיעלם שוב.
הקטע נחמד, וממש פשוט :)
לך תמשיך עכשיו את העולם הבא, בחייאת ראעבק :)
<3
אליה\ן
מייקושש איך אפשר בכלל לשכוח אותך אתה כזה חמוד ומצחיק ❤️
מהשיחות בצאט זוכר !?
אהבתי מאוד את השיר / סיפור
הוא כתוב בצורה יפה מאוד תיאורים יפים לא ארוך מידי ולא קצר מידי
קיצור מקסים
:)
כן זאת אני שרית הנטשנית >~<
וואי איזה יפה זה :0
זה הדבר הכי טוב שקראתי השבוע
אהבתי ממש