תעודות מאוסות/מעושות

פשוט לעשות כל טוב שאני יכול, שאני אוהב לעשות ושאני מאמין בו ובהטבתו למציאות ושאני יכול לעשותו.
התנייה בתעודה או בהכשרה מקצועית דרך איזו חברה וגוף ציבורי הינם מאוסים עליי, פשוט צריך לרצות לעשות את זה ללמוד לעשות את זה ולעשות את זה, פעמים רבים יש ללמוד את המקצוע שהוא הזהות המתלבשת עליך, דרך עשייה.
הרצון התשוקה והבחירה לעשות מה שהנך חפץ לעשות הריהו גדול חשוב וחזק מכל הכשרה שתהיה. אני לא מקבל את העובדה שמתנים עיסוק של אדם במקצוע בכך שלמד ונבחן במסגרת מסויימת המורשת לספק תעודות הסמכה, מערכות למידה והסמכה אלה אכן יש בהם תועלת להכשרת אנשים למקצועם והכוונתם אליו, אולם בסופו של דבר הקובע אם אדם מוכשר וראוי הינו במבחן המציאות, ויש אשר ילמד וייבחן אולם במציאות מצד מהותו רצונו בחירתו אחריותו ומיומנותו אינו ראוי אל המלאכה ומאידך יוכל להיות אדם אשר לא למד במסגרת ייעודית והריהו מוכן וראוי למלאכה זו יתר מכל הלומדים במסגרות ההכשרה.
בעבר הרחוק היה הרופא רופא מפני שהוא רופא במהותו לא מפני שהוא רופא בלימודיו ובמסגרות לימודי תעודה.
אכן עבודה חשובה עושים מסגרות לימודי התעודה להכשיר להכין ולהביא לידי ביטוי את היכולות המקצועיות האפשריות הגנוזות בתלמידיהם, אולם יש בכך מאידך במידה רבה הלבשה מעושה של המקצוע על האדם כך שאחר אשר השלים את חוק לימודיו וקיבל תעודתו אנו מחשיבים אותו לבעל מקצוע בתחומו, ואני אומר ומרגיש כי כל עוד לא יחיה את עשייתו בתחומו מרצונו החופשי הפנימי האמיתי אינו בעל מקצוע זה, אולם מאחר אשר האדם יראה לעיניים ולא יראה ללבב הניחו את הבחינה וההחלטה לראויותו של אדם בלימודים מעושים ובתעודות מעושות ואולי גם מאוסות.

יש לשים לב כי כיום רוב ככל העבודות הינם מולבשים על כתפי העושים אותם באופן מעושה בלתי מדוייק ואף אגרסיבי, האנשים מאלצים את עצמם לעשות את עבודתם מפני שהם רוצים להתפרנס ולא מפני שעבודה זו תואמת את עולמם הפנימי, והמעסיקים מלבישים את המטלות והעבודות על כתפי המועסקים מפני שזו העבודה שהם זקוקים לה ללא קשר והתחשבות בהתאמת המצב הנפשי של העובד לעבודתו.
אני שואף למלא את עשיותיי החיצוניות והממשיות בביטויי העולם הפנימי שלי והכשרות יבואו כתוספת בלתי מחוייבת בלתי מתנה ובלתי מוכרחת אלא רק להטעים להשלים לקדם ולשפר את הווייתי ולא כדי להשתלט על הווייתי ולדכאה תחת הזהויות שהיא מלבישה עלי