תמיד חשבת

תמיד חשבת שהאנשים מסביבך ישארו האנשים שחשבת שהם.
שישארו האנשים שהיו קרובים אליך, האנשים שהערכת, האנשים שאהבת.. האנשים שהכרת. האנשים שהוקרת.
שישארו האנשים האלו שנותנים לך יד ולא כי הם עומדים לפול וצריכים תמיכה, אלא כי הם רואים שאתה מתנדנד ורוצים לתמוך בך.
שישארו האנשים התמימים האלא שנתת להם את החיים, שנתת להם אהבה, שנתת להם להרגיש שאתה אוהב אותם.
האנשים שקיבלת מהם מוסר והבנות, שקיבלת מהם חייוכים ומתנות, האנשים שהיו שם בשבילך.

אני יודעת, אני יודעת. אני כבר מכירה את התגובות האלו שלכם.
"הרגשתי שהתקרבנו"
"את תהיי חסרה לי"
"תחזרי"

חברה אמיתית היא לא כזו שמרימה לי אירוע יומולדת גודל החיים ושוכחת ממני אחרי יומיים.
חברה אמיתית היא לא כזו שתחבק אותי חיבוק קריר ותחייך חיוך מאולץ ותגיד "בוקר טוב" בכח.
חברה אמיתי היא לא כזו שתתקשר לשאול איפה את ברגע שהיא הבינה שעזבתי ושאני לא חוזרת יותר.
חברה אמיתית היא לא כזו שתתן לי לבכות ותגיד לכולם מאחורי גבי "זאתי? חחחח זאתי סתם דרמה קווין…"
חברה אמיתית היא אחת שתהיה כאן כל יום, כל היום.