תטילו ספק.

בתור ילדים, אנחנו מחכים את כל מה שקורה סביבנו. איך שההורים שלנו מתנהגים, איך שחברים שלנו מתנהגים, איך שהסביבה שלנו מתנהגת במצבי לחץ, בשמחה, בכעס ובאהבה. כשאנחנו גדלים ומגיעים לתיכון, אנחנו מתחילים לחשוב פעמיים, למרוד בהכל וללכת נגד הזרם.
מרד התיכון הוא הדבר הכי טוב שיכול לקרות לנו. אנחנו מטילים ספק במה שאומרים לנו, עושים טעויות, לומדים על בשרנו, בודקים ובוחנים כל גבול. אבל יש לזה 2 בעיות עיקריות.
הבעיה הראשונה, היא שמה שמפעיל אותנו זה ההורמונים, והגיון לא ממש נכנס פה, אבל זאת לא הבעיה העיקרית.
הבעיה השניה, והיא גם הבעיה הגדולה יותר לדעתי, היא שכשאנחנו גדלים קצת, וההורמונים נרגעים, אנחנו נהיים פאסיביים. אנחנו חיים לפי מה שהסביבה שלנו מכתיבה לנו, מה שההורים שלנו אומרים ומה שחברים שלנו חושבים. וגם אם יש בנו טיפת ספק, האם המסלול שלנו הוא נכון עבורנו, הפחד משתלט, ואנחנו חוזרים לציית בעיוורון לסביבה.

אני בתיכון בחנתי את האפשרויות שלי, ואפשר לומר ש"מרדתי". היו לי חברים מגוונים, מכל הסטריאוטיפים האפשריים, בחנתי את הגבולות שלי.
אבל מה שעזר לי לא לחזור לפאסיביות של החיים, ולציית לסביבה שלי, זה שני דברים:
הראשון – התחלתי לקרוא ספרים, באופן ספציפי על התפתחות אישית. וקראתי המון!! הספרים לא הפסיקו להזכיר לי, שמה שאני רואה מסביבי, זה רק מה שאני רואה, אבל יש עוד הרבה מעבר.
השני – טל, חבר שלי. הבן אדם שהכי מטיל ספק בכל דבר אפשרי. יכול להיות גם מתסכל מאוד אני מודה, אבל הוא לא נתן לי מקום להיות פסיבית, פשוט לא איפשר לי, זה היה מעצבן בהתחלה, אבל זה פיתח אותי המון.
הלמידה הזו גררה עוד למידה ועוד למידה, שגרמה לי להטיל ספק, ממש ממש, בכל דבר!
באנשים שלי(משפחה וחברים), בשגרה שלי(עבודה בעיקר), באוכל שלי, בבגדים שלי, באיפור שלי ובשמפו שלי, במדבקה שיש על התפוח שקניתי, ובלמה חותכים לעזאזל את הצ'ופצ'יק של המלפפון כי מה הוא עשה רע?!

הדרך הזאת, גרמה לי להבין מי אני באמת. מי זאת ענבר באמת, מה היא רוצה באמת, מה היא אוהבת באמת, מה העקרונות שלה ומה הערכים שלה, בעד מה היא נלחמת ומה היא בוחרת לקבל.
הטלת ספק בבסיס שלנו, היא דבר שמאוד קשה לעשות, זה מערער את כל מה שגדלנו עליו וחיינו לפיו עד עכשיו.
אבל, וזה אבל גדול, הטלת הספק הזאת היא מה שתבנה אותנו, היא מפרקת בהתחלה, אבל אז בונה מגדל גדול יותר. כשאתם חופרים שתי קומות למטה כדי לבנות את הבסיס של הבניין, כדי שיהיה חזק ויציב באמת, החברים שלכם שנמצאים בקומה 40, יסתכלו עליכם ויפקפקו בכם, ויזרקו לכם חיזוקים שליליים. אבל כשאתם תעקפו אותם, אתם תהיו חזקים באמת, כי הבסיס שלכם הוא חזק, כי אתם בטוחים בדרך שלכם, כי הטלתם ספק באיך שחברים שלכם בנו את הבניינים שלהם, ולמדתם איך לעשות אותו טוב יותר מהם.

תחשבו על מה אתם עושים ביום יום, איזה פעולות אתם עושים כשאתם קמים בבוקר וממשיכים את היום, איזה מחשבות עולות לכם, מה האנשים שסביבכם אומרים לכם, מה המצרכים והפינוקים שאתם קונים, תחשבו על כל מה שנתקל בדרככם, תחשבו על מה שאני כותבת עכשיו, תחשבו – האם אני בוחר בזה? האם זה נכון לי? למה זה קורה בדרך הזאת? איך אפשר לעשות את זה טוב יותר?
תטילו ספק.