תחרות הסיפורים של השראה-שלב ב'- החלק הראשון.

החלק הראשון. אלברט לרנר התבקש לכתוב את החלק הראשון.
הוא ישב מול המכונה הזו ששמה היטשטש בין המילים שהכיר והחל לכתוב סיפורים. אבל כל סיפור שכתב החל להפוך לסיפור שבלתי ניתן בשום אופן להפוך לסיפור ביותר מחלק אחד. הכל היה דרמטי מדי, פילוסופי מדי, אובדני מדי.
הסיפור הראשון היה סיפור אהבה, שכמובן שילב בתוכו רוצח סדרתי. היה זה סיפור על אדם בשם גרגור שאף אישה לא רצתה, ולכן הוא רצח אותן והשאיר בבתי הגברים היפים ביותר שמצא.
הסיפור השני היה על אדם אשר היה אובססיבי כלפי הסופים בחייו, שמו היה קלרנס. קלרנס נהג לתכנן סופים. לקחת עבודות רק כדי להתפטר, ללכת לבית ספר רק בכדי שיוכל ללכת לבית ספר אחר.
אבל כמו שזה נראה לו, אלא היו סיפורים שפשוט בלתי אפשרי לחתוך באמצע. זה היה בהחלט מתסכל, כמו שהרבה דברים היו בחייו של סופר.
אז אלברט החליט באמת להתחיל לחשוב, לא לתת לאצבעותיו פשוט להתגלגל להן על המקלדת אלא באמת לחשוב על מה שהוא עושה, למצוא איזו מטרה. מה שגם היה מסובך.
מוחו החל לנבור בשבבי היצירתיות שנקברו עמוק עמוק בחלקים מאד חשוכים במוחו, שם הסתתרו גם הרבה דברים לא נאותים. בין הדברים הלא נאותים, עליהם כמובן יכל לכתוב סיפור שיחולק אבל העדיף לשמור על כבודו, הוא מצא איזה מין דבר שכזה שהאיר בצורה שבה האירו סיפורים. אור, שהיה חלוש מכדי ששום אדם אחר מלבדו ימצא אותו. כל סיפור צריך את כישרונו של הסופר כמו שכל אור צריך את הספק שלו. אז הוא התקרב אל האור הקטן הזה ועטף אותו כך שאצבעותיו יתחילו לזוז שוב.
בזמן שהוא מקליד הוא מחליט להניח, שיש מידע שעדיף להשאיר לחלק השני.