דורית- תוכנית או לא להיות.

ישבתי על המיטה. דממה. חשבתי איך לעזאזל אני אצליח בלי עידן? פתאום שמעתי את השיר של סלינה גומז, זה הרינגטון של הצלצול שלי! ראיתי שזה עידן, אז מהר עניתי, והתחלתי לתחקר:
"נו, אז מה אתה אומר???????"
"טוב נו בסדר. אני אעזור לך."
"יששש!!"
"אז מה התוכנית?"
"תוכנית? אהה, תוכנית…"
"את אומרת לי שאין לך תוכנית?"
"איך ידעת?!"
"את תמיד מגמגמת שאת לא בטוחה במשהו."
וואו, העידן הזה מכיר אותי ממש טוב. שאפו.
"אז מה אתה אומר, שאתה תבוא אליי ו.."
"לא את יכולה לשכוח מזה מיד. אני לא בא אלייך. את באה אליי."
"לא!!"
"כן!!"
"טוב נו, אז מתי?"
"אני פנוי עכשיו."
"עכשיו??"
"כן בי."
זו פעם שניה שהוא מנתק ככה. איך נשבר לי מזה שאנשים עושים לי את זה!
ירדתי ומתי שראיתי את אבא אמרתי לו שאני הולכת לעידן. אחר כך כשפתחתי את הדלת והאצתי מהירות התנגשתי בדגנית עם הקניות שלה. בלי לתת לה לבקש ממני עזרה, קמתי מהר ורצתי שוב. אז הגעתי לבית של עידן:
"טוב זה לקח לך מעט זמן."
הלכנו לחדר שלו. ישבנו מול השולחן כתיבה שלו שהיה כבר מאורגן עם עטים וחבילת דפים לכל אחד.
שאלתי אותו: "איך אתה התארגנת כל כך מהר?"
הוא השיב: "את לא מכירה אותי? חנון הלימודים."
תשובה יותר מדי צפויה עידן. תשובה יותר מדי צפויה.
ואז התחלנו לחשוב שנינו. מה תהיה התוכנית? מה תהיה התוכנית? אממממממ…
"אני יודעת!" קפצתי.
"אז מה התוכנית?"
"אז ככה, אנחנו.."
"חכי חכי חכי, תרשמי את זה על דף. אני לעולם לא אזכור את זה."
"אז ככה…"
אחרי 20 דקות של הסבר עידן אמר:
"זאת תוכנית מצוינת! עכשיו צריך רק לחשוב על כל השאר."