תגיד משהו

מה קורה כאן? הכל מעורפל, לא ברור.
אני לא יכולה להחזיק את עצמי לבד יותר.
מיליוני סכינים דוקרים אותי בבטן, זה כל כך כואב, ואני פשוט משאירה אותם שם, אדישה אל הכאב, כי אין לי ברירה, כי אני מתגברת. אני מתגברת עליו, וזה ממש לא מרגיש ככה. אמרו לי פעם שאי אפשר להתגבר על מישהו עד שמוצאים מישהו אחר, ואני פשוט יודעת שלא יהיה. הוא האחד שאני אוהבת, ואני אומרת להתראות. אני אלך אחריו לכל מקום, ואני מחכה שהוא יגיד משהו, ייתן סימן, יגרום לי להתחרט על ההחלטה האכזרית שלי. הוא פשוט לא אומר.

ויתרתי, ואני ריקה. ויתרתי עליו, זה ניגמר.
הנפש הפנימה, הראש הבין, אך הלב עדיין מסרב להשלים.
כל כך לא רציתי. חיכיתי שהוא יגיד משהו, "פאקינג תגיד משהו! אני עומדת לוותר עלייך!", והוא לא אמר. זה כל כך קשה, כי אני כל כך חלשה. אהבתי אותו, ועכשיו זה נגמר, זה חייב להיגמר.
אבל אני צריכה אהבה, אני צריכה משהו. הנשמה שלי נרקבת והתקווה שלי נחלשת.
הימיים האלה כל כך קשים, ריקים מתוכן. אני צריכה משהו, לעזאזל אני צריכה אותו!.
אני לא יודעת לחיות בלי אהבה, אני מעדיפה לא לחיות בכלל.
אני רוצה לצרוח כדי שהוא ישמע, אני רוצה למות כדי שהוא יתחרט, אני רוצה להעיר אותו!
אני רוצה להגיד לו שלא ייתן לי להתגבר עליו, ויגיד משהו.

אני מצטערת .סליחה. סליחה שהסם התפוגג, ושההיגיון פרץ. סליחה שהמציאות עלתה, ושהתקווה אזלה. אני תמיד אוהב אותך, אבל זה נגמר, כלומר, זה חייב להיגמר.
אני צריכה שתחזיק אותי, אני עומדת לפול. אני צריכה משענת, אני מתחרפנת!.

אני אוהבת, ואני גמורה.