שתי פסקאות על סבל
מי שירד אל שאול תחתיות יודע שאין הם מחלקים מתנות, גם לא לוקחים ממך איברים – אלא – הם עושים לך שתיקח את הגהנום איתך לכל מקום אליו הרוח נושבת.
ובאשר אליי, האירו אותי שכל הגהנום כולו נמצא בבטן שלי. אני יודע, רעיון קצת מוזר. אבל כאשר המחישו, לא הייתי צריך הרבה שכנוע כדי להבין. וכך, עליתי משאול תחתיות כשאני נושא אותו איתי. הבטן שלי היא הגהנום.
תגובות (3)
יש פה הרבה מסתורין ועניין והמתח עולה וגובר, אהבתי את הכתיבה, אבל אז הסוף הרגיש קצת מאולץ. כאילו נכון שזה הרעיון אבל אתה בדרך כלל מעביר דברים ממש בעקיפין ולא בכזו ישירות. נראה לי. או שלא הבנתי משהו נסתר
ברור שזה ברור. חשבתי שאם אומרים את זה ישירות בסוף יש בזה משהו מאוד גס ואלים.
אז אולי בראש שלי זה התאים לי יותר לשיר. כי הסוף זו חזרה כבר על משהו שנאמר.