שתיקה

הו…אני כל כך מכירה את ההרגשה … כל כך הייתי במצב הזה…זה כל כך מעיק…
גם אני שתקתי על כך הרבה זמן…ועד שפתחתי את הפה…התפלאתי שמקשיבים לי.
לא האמנתי שמישהו באמת שם לב שאני כאן…באמת הקשיבו לי, ואני הייתי בשוק.
והיום, כשאמי ואבי יודעים מה מפריע לי, הם מנסים להימנע מלגרום לי להיכנס לדיכאון עוד פעם.
אני כאן, תדברי איתי, אני יודעת מה את עוברת.

תוכלו להגיב על שני שיים שלי :"אני יודעת."ו"לעשות את האסור."
אני חושבת שאם שתיכן מבינות את מה שכתבתן אתם המגיבות המושלמות.
הגב האבתי מסמנת 5

ואני לא מאמינה בתגובות אכזריות…

אני מזדהה עם התחושה …
תיארת את זה בצורה מדהימה לדעתי, אהבתי מאוד

מסכימה עם ספיר

כתיבה מעולה, מרגשת, שמעבירה את מה שנסית להעביר.
את פשוט מעולה.
אני נורא מזדהה עם זה.
מדרג 5.

וואו. זה באמת כל-כך… עמוק. ואמיתי.
אני מקווה שזה יעבור לך בשלום ובמהרה. אני לא כל-כך יכולה להזדהות כמו רוב מי שהגיב כאן, כי בחיים שלי לא הייתי בדיכאון. אבל אני מתארת לעצמי מה את עוברת.
והכתיבה באמת מאוד יפה.
-5-

אני כל כך רגשנית שזה מפחיד.
תודה רבה לכם, כולם!
האמת שאני פחדנית מאוד, ולכן העלתי את הקטע הזה הרבה זמן אחרי שיצאתי מהדיכאון.
-פחדתי מהתגובות שיהיו ושאולי ידחפו אותי אליו עוד יותר-
אז עכשיו אני פחות או יותר בוכה מההקלה.
שוב, תודה לכולם!

כתיבה מרגשת ומדהימה. אני כל כך מזדהה אתך….

נייס.

כתוב טוב, מסר חזק. מעניין…
אבל אולי כדאי לך לעבור על זה שוב ולעשות היגוי קטן. זכורות לי שתי שגיאות די חמורות "הבזבוז זמן הזה", במקום "בזבוז הזמן הזה" והיה עוד משהו בסגנון "אני יפעל" במקום "אני אפעל" רק שאני לא זוכר את המשפט המקורי או את מיקומו בסיפור. והיו עוד כמה… אשאיר אותך במתח.

זה מרגש, זה חזק ואפשר להתחבר אל הקטע.
אני לא מאמינה בתגובות אכזריות ככה שאם אני לא אוהבת סיפור אני פשוט לא מגיבה כי זה שובר כאשר אתה משקיע בסיפור ואומרים לך "זה לא יפה" או "זה פשוט לא טוב מספיק" בעיקר אם זה משהו אישי כמו הקטע שכתבת.
אני מאוד אוהבת קטעים שנותנים לך הזדמנות לחשוב ולהרהר, להתרכז בכל מילה ומילה ולהפנים את הסיפור- והסיפור שלך עונה על כל הקריטריונים הללו.
כל הכבוד, קטע מרגש וטוב ואני מאוד אהבתי והתחברתי.

לא אהבתי. יותר מדי רגשני.כמו שכבר אמרתי לרבים וטובים ממך, דיכאון לא מוליד שום דבר. אם החבר/ה שלך נפרדה ממך, זה לא יעזור לך לכתוב. אם סבא שלך מת, זה לא יעזור לך לחרוז. למה? בגלל שהדיכאון הוא כמו סלמון בסושי-הרבה טעם, ריח ושומן צריך לעדן.
ועכשיו, בעניין אחר, איפה הסיפור הבא בסדרת אורן? מה קרה לילד הגאון (לכאורה) שאוהב ללבוש בגדי נשים בברים?
ובעוד עניין, איפה התגובה הארוכה והעצבנית שהבטחת לי?

נחלק את התגובת לחלקים.
הממ.
1. קודם כל, תודה רבה על הביקורת. דבר שני- אני אישית לא מסכימה איתך, הכתיבה בשבילי היא פורקן ולכן היא כן עוזרת לי. אני מסכימה איתך שבמצבים מסויימים כתיבה לא תועליל, אבל במצבים רגשיים להחריד אני פשוט מקיאה את הכל לדף, ומרגישה הרבה יותר טוב אחר כך. (מתנצלת על הדימוי המגעיל, זה הדבר היחידי שעלה לראש)
2. אורן אורן. האמת היא שהתגעגעתי אליו מאוד, ולכן כתבתי כמה וכמה פרקים במחשב שלי, אבל יש בעיה מאד קטנה ומעצבנת- קשה לי מאוד לכתוב איך הנער החביב הזה עובר לעולם האחר, ככה שקורה שאני כבר באמצע העלילה, עם חור קטן ומעצבן בינה לבין ההתחלה. אם אתה רוצה, אתה מוזמן לכתוב את הקטע הזה בעצמך(ברצינות לגמרי, אם אתה מעוניין- תן סימן ואני אסביר לך מה בערך אמור לקרות).
3. התגובה הארוכה שלך תחכה למוצ"ש הקרוב, שם אני אוכל לשסע אותך על העוול שגרמת לי. (סתם סתם, אבל אני אשלח בך מילים כדורבנות)
ובלי שום קשר לכלום, אני רוצה לספר לך שקיבלתי על עצמי לכתוב משהו אופטימי (סתם כי זה קשה) ותתכונן להפתעה.

אינטלקטואל אז אתה מאמין באלוהים?

דיר גאד.
שלושה מתוך עשרים ושמונה סיפורים שלך בבכירת העורכים.
לי יש אחד מתוך שלוש-מאות ושבע-עשרה.
את מוכשרת, אני מקווה שזה ברור לך.

וואו, אני מבינה ומזדהה איתך.. הכתיבה שלך ממש יפה, עמוקה.
את מאוד מוכשרת!
אני מבינה אותך.. אני יודעת איך זה להרגיש בלתי נראית.. לשתוק.. לא לספר..
הצעה שלי -תספרי לחברה.. אני עשיתי שיחת נפש עם עוד כמה חברות שלי, ישבנו ביחד וכל אחת פתחה ואמרה את מה שיושב לה על הלב. .את הסיפור שלה.. זה עוזר..
אני מעריצה את סלינה גומז, כי היא תמיד עזרה לי מתי שאף אלד לא..