שריקה.שתיקה. – יום הזיכרון לחללי צה”ל ונפגעי פעולה האיבה

אני נזכר.מנסה לברוח.
אני נזכר מנסה לשכוח.

תתכופף!
עוד רימון התפוצץ.
אבל איכשהו רק בחושך רואים את חיוכך המתרחב.
בדממת הלילה,צופים לבאות.
לכל אחד בכיס פתק למרקה שלא יחזוק.
גדוד של שקט שרק רוצה לחזור לביתו.

הוא נכנס,אני מטהר.
בין כדורי האש אתה לוחש:
חושב עליה עדין מתגעגע
מחכה שהכל יגמר
ותוכל לה להציע.
לקשור את עולמך בנשמתה.
הטיהור הסתיים. אגרוף לכתף.
עוד רגע ניצחון לעם ישראל.
ובליבי מקוננת השאלה כלפי הלבנה
מתי החמה תחזור?
וקול שבתוכי אומר עדיף שלא בקרוב.
לפעמים לחושך יש מטרה להסתיר כל דבר שיבוא לרעתו.

לפינה צדדית הלכת.
אני צריהה שניה להתאושש מבקש.
רציתי להגיד לך
אני מבין אחי, אל תתיאש עוד נמצא את אותו מחבל.
נדאג ששמו שלא יזכר

יוצא מחדר ומשהי לא מסתדר בראשי.
אותה הפינה לא עברה טהרה
נשקינו לא נטענו בכניסתה.

שריקה.שתיקה.

אח יקר. חבר לוחם. יום יום אני שואל מתכונותיך, משתדל להמשיך מאותה נקודה שנעצרת.

רק דבר אחד טוב להגיד…
היום הצלת אלפי נשמות אבל למה דווקא עכשיו יש אחת פחות?

אני זועק ומבקש.
אתה הוא שאמרת שנרו לא יכבה לעולם ועד?!

וקול לי לוחש.
בדמייך חיי.
בדמייך חיי.