שריפות
אני רואה הרבה שחור
יערות שלמים שנשרפו
מאות חומות שנפלו
האדמה בוערת וכך גם ליבי
ואני
אני על האדמה
בירכי חבולות
ועניי דומעות
אני מביטה בכל
בכל החורבן שעשיית בשבועיים האחרונים
הרסתי אותנו
כל אבן
כל עץ
כל חיה
הרגתי את כולן
שרפתי הכל עד עפר
שלא ישאר לנו דבר
ואחרי כל הכעס אני פה
על הרצפה
כואבת אותנו
כואבת את עצמי
את הכל
את כל הכאב
ואני יודעת אלו דמעות אחרונות
וכרגע אני לא רוצה להציל את עצמי
תני לי רגע להתאבל על הכל
עד שאחזור אליך
אל התרפיה
בנתיים תני לי להבעיר הכל
ואותו,תני לי לחסל אותו עד הסוף
תני לי לעצור את המשחק שלנו פעם אחת ולתמיד
להשמיד את הקרוסלה החולנית
ולדעת
שניצחתי
אך זה לא אומר שלא כאב לי
שזה לא שורף חלק ממני
את אומרת לי עלייך ללמוד להיפרד
וזה מה שאני עושה
ואני יודעת
המחיר שזה גובה ממני
לוקח לי כמעט הכל,
וזה מה שמנחם אותי
שזה כמעט.
תגובות (1)
השיר מאד עוצמתי. אפשר לחוש את המאבק הפנימי, המתיש שחווה הדוברת. מציב את הקורא במקום של חוסר-אונים. הוא רוצה לראות את הגאולה של הדוברת, אבל מרגיש שאת הצעד הבא, היא צריכה לבצע בכוחות עצמה.