שקרים

שוב החיוך שלא מוסיף לי לשמחה.
שוב המבט החלול.
שוב מנענעת את הראש, מצדיקה
שוב הרגש בליבי הוא שמור.
שוב מנסה להעביר את היום
שוב מנסה באופטימיות
שוב רוצה להמשיך רק לישון
רק לא להחשף לפסימיות
שוב אומרת 'עוד קצת ונגמר'
שוב מנסה למחוק את דמותן
שוב השנאה, תמיד אותו דבר
שוב מתקדמת ושואלת 'לאן?'
שוב אני אומרת
עוד חודשים קצת פחות
רק את עצמי שואלת
מאות אלפי שאלות
לבטים, חיוכים ועוד מילים מפוזרות
הבטחות ללא כיסויים ועוד אנחות
מנסה להבין מאיפה השנאה?
מה בסך הכל הן עשו?
זה לא דבר גדול. זה קטנה ועוד קטנה
אבל בסוף ללב הן חדרו.
לא מצליחה להבין את החיוך המזויף
ששמות על פרצופן בשבילי
שוב התאמצות, עוד מאמץ נוסף
ובסוף מרגישה את זה בליבי
שוב הצביעות הזו שעוטפת אותי
כאילו מנסה להצדיק
את מעשיהם את התנהגותן
ואת הפה שחיוך הוא משיק
תזהר לא להשען על אנשים
שלא תתלכלך מהצבע
אמר לי פעם איש חכם ומרשים
שגם הוא רק דיבורים ושמע
ואני שואלת מה לעזאזל
למה העןלם נהיה כך
על נחושת אומרים שהיא רק ברזל
ורק השקרים גורמיפ פה לטבח.
שקר על שקר ואולי עוד אחד
ככה נבנים החיים
כל איש מגזים טיפה, 'להיות מאוחד'
ובסוף הכל שקרים….
אז הבנות משקרות לי יום יום רגע רגע
כאילו אני הכל בשבילן
אבל בסופו של דבר, יורד גם הצבע
והן נשארות בבושתן