שעון חול

כשאני מביטה בך, בני הצעיר, אני יכולה להרגיש את הנעורים שזרועים בעומקי נשמתך.
אני יודעת שזה לא יהיה כך לנצח. הלוואי וזה היה.
אני מכינה את עצמי כבר מהרגע הראשון שיום אחד כל זה יגמר.
אני זוכרת את עצמי, בתור נערה בת גילך, שלא רצתה לשמוע מילה מאמא. אם אני, הטיפוס הכי משפחתי וקשור להורים, לא רציתי לשמוע מאמי ואבי, למה שאתה תרצה?
שעון חול ענק מוצב בלב שלך והוא הולך ואוזל.
בקרוב וודאי תפגוש בחור או בחורה נחמדה ותקים משפחה. אז כבר לא תזדקק לי יותר. אפילו לא כדי לכבס או לבשל לך. הרי אתה כבר ילד גדול.
כשאני מביטה בך, תינוק מקסים שלי, אני יכולה להרגיש את רגעי הפרידה שלי ממך בעוד זמן קצר, כשתפקידי ייסתיים לנצח נצחים.