שעבוד

שעבוד במאה ה 21

הייתי בטוח שדברים כאלה כבר לא קיימים היום- אבל לאחר שביררתי לעומק גיליתי שאני יכול לשעבד את עצמי. ויותר מזה, גיליתי גם שהרבה אנשים נוהגים לעשות כך- והתופעה רק הולכת וגדלה.
אני עדיין זוכר את הבוקר האחרון שלי כאדם חופשי. התעוררתי מציוץ הציפורים בשעה שהשמש הייתה בזווית של בוקר מעל האופק, התמתחתי וניגשתי להרתיח מים. כך ישבתי שעה ארוכה אוכל ארוחת בוקר, שומע מוסיקה וקורא את ספרו הראשון של מחבר שכבר מזמן נהיה 'מחבר רבי מכר'.
כשהשמש הגיע לזווית כמעט ישרה עם הקרקע החלטתי שהגיע הזמן לצאת ולשעבד את עצמי .
הנימוקים היו די ראציונאלים. דבר ראשון אני כבר לא ילד, גם נער כבר לא, יהיו שיגידו איש צעיר או בחור מבוגר- וזה למעשה אומר הגיע הזמן לעשות משהו עם חיי. דבר שני אני רוצה להיות חבר פעיל בקבוצה מסוימת, וממה שקראתי על קבוצת המשועבדים יש שם אנשים די מעניינים שלא יהיה כל-כך נורא לפגוש.וחוץ מזה שמעתי שיש שם מלא בנות.
זרקתי על עצמי ג'ינס וחולצה ויצאתי לסוכנות היחידה שהייתה באותם ימים לשעבוד.
התיישבתי מול הפקידה הצעירה עם החיוך הכובש והשער הגולש.
"שלום, איך אני יכולה לעזור"? שאלה
"באתי לשעבד את עצמי" עניתי
"בחרת זמן מעולה, יש לנו היום מבצע שעבוד אקספרס- אם אתה משתעבד לשנתיים עם אפשרות הארכה לשלוש שנים, אתה מקבל חבילת הנחות ברשתות השיווק המובילות כמו כן אתה יכול לבחור את האדון שלך". והגישה לי קלסר עם רשימת קורות חיים של 50 משעבדים לפחות.
" אתה תראה שכולם ככולם משעבדים טובים עם יכולות בינאישיות גבוהות, יש כאלה שמנהלים סדר יום עמוס אבל בערבים יוצאים לבלות עד אור הבוקר. ויש כאלה שחיים ברוגע במהלך היום אבל גם הלילות שלהם לא מסעירים, כמו כן בגלל המבצע שלנו הצבנו במקומות הראשונים בקלסר את האופציות הטובות היותר שיתאמו לך אישית".
"זה אומר ידעתם שאני אגיע" אמרתי בבלבול.
"לא בדיוק, בזמן שחיכית בתור המחשב בחן את ההתנהגות שלך זיהה דפוסי התנהגות ובנה פרופיל אישי עליך. לאחר מכן הדפיס את הקלסר הזה במיוחד בשבילך.
"שיא הטכנולוגיה" אמרתי מעט מבועת.
"טוב" אמרה הפקידה וקמה ממקומה – אני אתן לך כמה דקות להחליט עם המשעבד שלך.
עוד הדרך הביתה הבנתי שחיי כבר לא יהיו אותו הדבר- הבנתי שאני כבר לא אדון לעצמי ושליט גורלי, אלא יש אדם אחר שאחראי על כל פרט בחיי.
החלטתי שלמשעבד תהייה קרירה עמוסה ולילות די רגועים- הרי גם ככה אני לא כל כך טיפוס של לילה ומעדיף לשבת בבית מאשר לצאת למסיבות מטורפות.
ביממה הראשונה הבנתי שהמשעבד נותן לי זמן התאקלמות ולא יעביד אותי כל כך קשה.
כך באמת היה וביום הראשון לא קיבלתי מטלות מיוחדות. אולם אט אט החלה עלייה במספר הדרישות של המשעבד. בחודשיים הראשונים לא הייתה לי בעיה למלא אחר כל בקשה– לא משנה כמה הזויה היא הייתה. הייתי יוצא ערום מהמקלחת כדי למלא אחר רצונו. הייתי עוצר הפסקות אוכל כדי להיות בקשר איתו, ומקשיב לכל הגחמות שלו.
אני חייב לציין שהוא לא היה משעבד כל כך גרוע וחלק מהבקשות שלו היו לטובתי. בזכותו התחלתי ללמוד, והתקבלתי לעבודה שבלעדיו לא הייתי מגיע אליה בחיים. התחלתי לצאת עם בנות לאט אט נבנו לי חיי חברה מספקים למדי. אפילו אתיימר ואומר שראיתי בו יותר חבר ממשעבד הייתי מקשיב לו שעות שהוא סיפר לי על הבעיות שלו ואני הייתי מספר לו על שלי .
הצרה החלה כשנמאס לי לקום עבור כל גחמה מפגרת שלו. אם הייתי במקלחת- הייתי נשאר שם, כמו גם בשירותים או בארוחת צהריים. כשהוא היה שואל למה לא עניתי הייתי מוצא תירוצים מפגרים כמו לא שמעתי שהוא קרא לי ודומיהם. החלטתי להפסיק להתעורר בלילה בגללו. נמאס לי שהוא הדבר הראשון שאני רואה כל בוקר והדבר האחרון שאני רואה בלילה.
כל זה קרה אחרי שנה לשעבוד- כלומר נשארה לי עוד שנה .
אט אט החלו הדרישות ממנו להיות הגיוניות פחות ופחות- לקום יותר מוקדם בבוקר- ללכת לישון יותר מאוחר בלילה– להתעורר מספר לא מבוטל של פעמים רק כדי שהוא ישאל אם אני רוצה לעשות משהו וכדי שהוא יוכל להגיד לי מה יש לעשות מחר ובשבוע הבא ובשנה הבאה . לקצר ארוחות עד שנאלצתי לאכול בזמן ההליכה חזרה למשרד. לפגוש אנשים שלא רציתי לפגוש. לדבר עם אנשים שלא רציתי עמם דבר. מצאתי את עצמי בונה מערכות שקרים מסועפות עד ששכחתי את הדרך החוצה אל האמת.
התחלתי לבדוק את האופציות שלי לצאת מן השעבוד אבל בחברה אמרו שאני יכול לצאת מהתוכנית אבל יהיה עלי לשלם על כך סכום לא מבוטל שכמעט ואין ביכולתי לעמוד בו – הרי כבר שנה אני מתכנן חופשת סקי באלפים- ואם אני אשלם לחברת השעבוד יהיה לי בקושי כסף לדלק כדי להגיע לחרמון.
החלטתי לנשוא בעול בכתפיים איתנות כמו שנאמר בשיר. והמשכתי לדבר עם המשעבד שלי- שלא חשד בדבר בנוגע לרצון שלי לצאת מהתוכנית- הייתי מקשיב לדבריו שהיו בלתי נסבלים מבחינתי. העליתי את קצב סינון השיחות והתחלתי לקום מאוחר יותר בבוקר. בזמן האוכל לא הייתי עונה לו ולא הייתי רץ כל פעם שהוא ביקש ממני.
כך עברה לה עוד שנה שהדבר היחיד שמחזיק אותי הייתה העובדה שעוד רגע אני מחזיר את חיי הישנים, עוד רגע ונגמרת המחויבות שלי למשעבד.
חזרתי לסוכנות השעבוד- הפקידה הנאה שהייתה שם כבר הספיקה להתחלף בפקידה יפה אחרת.
"שלום, איך אפשר לעזור"? שאלה בחיוך
"אני רוצה לצאת מתוכנית השעבוד" עניתי בהקלה
" אבל אני רואה שאתה בתוכנית ממש טובה עם משעבד אכפתי שלא דורש ממך כל כך הרבה" השיבה כלא מאמינה שמישהו רוצה לצאת מדבר כל כך נפלא.
"זה לא בשבילי כל העסק הזה עם המשעבד, כבר יש לי עבודה וחברים ואני לא זקוק לו יותר" נימקתי בטיעונים הכי הגיוניים שיכלתי למצוא.
"אני אגיד לך מה נעשה. מאחר ואני יודעת שאתה כן זקוק לו – כי בכל זאת אתה תרצה לשמור על קשר עם החברים וכן יהיו מצבי חירום מהעבודה שתצטרך לטפל בהם ואני אפילו לא אזכיר מצבי חירום משפחתיים- אני אוכל להחליף לך משעבד לדגם מתקדם יותר. יש שלו מצלמה ופנלים מתחלפים שיעלה לך רק 200 שח בחודש עם התחייבות לעוד שנתיים"
"מה, רק 200 ש"ח "? שאלתי בהרמת גבות.
"רק 200 ש"ח "ענתה בחיוך

וכך מצאתי מתחייב לעוד שנתיים לחברה הסלולארית עם משעבד חדש- יותר יפה לדעתי מהקודם- עם חבילת SMS ,גלישה במהירות 2.5 מגה ומצלמה משוכללת. אולם הגעתי לידי החלטה שלא לתת לו לנהל את חיי יותר. אני אחיה את חיי איך שאני רוצה וכשיהיה לי זמן אדליק את המשעבד החדש והיפה שלי. אז וזרקתי את הפלאפון חזרה לתיק, והמשכתי בדרכי.