שמנה…

הכתיבה שלך מהממת, ואת לא יודעת כמה אני מרגישה דומה. אני בוהה במראה ורוצה לשבור אותה כי אני פשוט כזו… איכ…
אני מקווה שזה לא אמיתי, אם כן, אני מצטערת. אם לא, אני מקווה שלעולם לא תרגישי את זה.

ואייי הכתיבה שלך מדהימה ואני מרגישה בדיוק אותו דבר ,פשוט שונאת את הגוף שלי!!!!
וחוץ מזה אני בטוחה שאת ממש יפה את לא צריכה להוריד מהערך שלך רק בגלל משקל!.
ואני ממש מתחברת למה שכתבת .

קודם כל, הכתיבה יפה.
אבל הייתי רוצה להתייחס לתוכן, תתעודדי ;)
תזכרי שהכול תלוי בפנימיות ולא בחיצוניות. תזכרי שזה שאת חושבת שאת שמנה לא אומר שאת שמנה. תזכרי שגם אם את חושבת שאת שמנה, זה לא אומר שאת לא יפה. תזכרי שדוגמניות לא חייבות להיות רזות, גם אם העולם הכתיב את זה כך. תזכרי שזה שהתרבות הפכה לכזו שכל הבנות צריכות להראות כמו ברבי, לא אומר כלום. זהו, תתעודדי, אל תתני לדברים מהסוג הזה להרוס לך את המצב רוח, אני בטוחה שיש לך מליון סיבות לא להרגיש ככה. ואחת מהן היא דרך אגב האפשרות שלך להרזות, בין אם את רוצה ובין אם לא – בעולם הזה הכל אפשרי. ובעניין של בגדי הים, בחורות אחרות, דוגמניות וכל זה – תזכרי שהפתרון היחיד לא-להסתכל-על-זה-בצורה-הזאת ש"למה כולם רזות גם אני רוצה", זה להשלים עם חלקך – כל אחת יפה בדרך שלה.
הסטטוס של חברה שלי בווצאפ הוא יפה: "האדם חי לא לפי מה שהוא חושב על עצמו, ולא לפי מה שאחרים חושבים עליו, אלא, האדם חי לפי מה שהוא חושב שאחרים חושבים עליו."

הרשי לי לספר לך משהו:
פעם אחת, הלכתי למסעדה. אני, ההורים שלי, האחים שלי. מסעדה. במסעדה, ליד האקווריום הגדול שתמיד היינו יושבים לידו, היה ציור קיר של מלכה כלשהיא. כיוון שהקיר לא עמד ממש מולנו, אלא מהצד, קמתי מהמקום והלכתי למקום בו אוכל לבחון אותו טוב יותר.
ואכן, צדקתי.. העיניים והזוית לא הטעו אותי. המלכה הייתה שמנה. מלאת הוד והדר, גאה, אצילית, על קיר הכניסה למסעדה – אבל שמנה.
חזרתי להורים שלי ושאלתי אותם למה למסעדה יש ציור קיר של מלכה שמנה. האם הם רוצים לומר שבמסעדה האוכל כל כך טעים שאוכלים ממנו עד להשמנה?
מסתבר שלא. האופנה הייתה להיות שמן. להיות שמן משמע עושר. להיות שמן משמע שופע.
להיות שמן משמע יפה.
בגלל זה את צריכה להבין, שזה עניין של תקופה. את גם צריכה להבין, שלפי האינסטינקט החייתי שלנו – אנחנו אמורים להעריך אנשים שמנים. שמנים ככל שאפשר. וכי למה לנו להצהיר שאנו גוועים ברעב?

יש עוד משהו שאני רוצה לספר לך. יש ציטוט, שהוא מאוד נחמד. הוא לא של פילוסוף מוסמך או סופר\משורר מוכר. הוא של פו הדוב, לאחר שהוא נתקע בפתח ביתו של ארנב אחרי אכילה רבה: "מי זה בונה בית עם פתח כניסה צר כל כך? אני לא שמנתי טיפ טיפה, זו הכניסה לבית שלך שתמיד הייתה צרה, שנעשתה עם הזמן צרה עוד יותר."
או בקיצור: אני לא שמנתי, זו הכניסה שהפכה צרה.
ומכאן אפשר להסיק ש: אני לא שמנתי, אלו האנשים שמרזים.

אם יורשה לי לסיים בציטוט נוסף של פו הדוב(לאחר שחזרזיר מפקפק מעט בשפיותו של טיגר): "…חשבתי קצת ועוד קצת והגעתי למסקנה שלא רק טיגר בסדר, אלא, בכלל, כולם בסדר."

ואוו הכתיבה שלך מיוחדת,אני מרגישה אותו דבר,כול מילה שלך זה יותר ויותר….אני!
אז אני אחזור ואגיד שיש לך כתיבה מדהימה! ושתמשיכיי לכתוב…
♥♥♥לין

תני לי לספר לך משהו אישי שלי.
אני חושבת בדיוק כמוך, אני מסתכלת על עצמי במראה ופשוט לא מרוצה.
אני רזה. אני גבוהה.
הרבה אומרים לי שאני יפה, שאני חייבת לדגמן, הרבה גם שואלים, אבל בעיניי זה פשוט לא זה.
אני שונאת שאומרים לי את זה.
אני מנסה כבר מלא זמן להשמין, לא עוזר.
כנראה שזה הגנים.
אני לא אוהבת איך שאני נראית. אני פשוט מתה להשמין, בעיניי זה כל כך יפה! אני יודעת שזה נשמע דפוק אבל תדעי שמהצד השני יש כאלה שלא מאושרים להיות רזים ודקיקים כמו שאת חושקת בזה.
אני מקווה שבאחד הימים נדע להעריך את עצמינו ולאהוב את עצמינו. אני בטוחה שאת מדהימה איך שאת, גם ביופי וגם באופי.
את מקסימה!

אולי אני ההפך ממך, אני רזה ואני חושבת שרזה מדי *-*
כתיבה יפה אך אל תרגישי כך, זה באמת לא נורא ולא רציני, את יכולה להרזות.

אלוהים.
זה כאילו קראת לי את המחשבות ושפכת הכול לתוך דף אינטרנט.

אני כל כך מזדהה, ו… אממ… אני לא מסוגלת לעודד אותך. פשוט לא.