שמואל פרק 2

-נקודת מ. חנה-

התפללתי בקול אילם, ראשי היה מורכן כלפי מטה. בקושי הסתכלתי לעבר עלי , שחשב אותי לשיכורה.

הייתי מרת נפש כי לא היו לי ילדים.

בגלל זה באתי להיכל בבקשה שה' יתן לי בן אם לא מתה אנוכי. עלי אמר לי שלא כך באים אל ה' בצורה בלתי ראויה על מנת להתפלל במשכן בכוונה תחילה.

עלי ברך אותי שה' יתן לי את מה ששאלתי ממנו. עברה שנה תמימה במהלכה הפכתי לאימא לבן זכר.

הבטחתי שאקדיש אותו למען אלוהים, שעשה חסד של אמת איתי ועם בעלי אלקנה. הודיתי לו על שענה לתפילותיי כל יום ויום כשעמדתי מול ההיכל בעיניים דומעות.

לאחר שנגמל מחלב , הבאתי את שמואל לעלי אל משכן שילה כפי שהבטחתי לגמול טובה על כל השפע שהוריד לי אלוהים.

שמואל התעורר באמצע הלילה כי הוא חשב לתומו שעלי הוא זה שקרא לו. דבר זה קרה שלושה פעמים.

-נקודת מ. חפני-

לא הרגשתי עקצוץ של חרטה בתוכי. אני ופינחס מנהלים את המשכן ביד רמה. אין זכות לאף אחד שום דבר בנוגע לכך.

אנחנו יודעים לנהל את העניינים בעצמנו. כל עוד אין אף אחד שעוקב אחרינו.

אני ופינחס חלקנו מהבשר הנא, שהיה אסור לאכול ממנו בצורה הזאת.

אנשים העירו לנו שאנחנו עושים דברים אסורים במודעות גלויה ובלתי זהירה כלפי אחרים. פינחס צחק עליהם, ואני אחריו בטענה שהכול יהיה בסדר בקרוב.

~

-נקודת מ. שמואל-

אימא שלי הקדישה את חייה למען ה', היא שאלה אותי ממנו כדי שאהיה לו לנזיר אלוהים. לפנינה , אשתו השנייה של אבי היו עשרה בנים. בל יום מת לה בן אחד. נשארו לה רק שישה ילדים. כך היא נענשה על ידי אלוהים שראה שהיא התגאתה בעצמה כשהייתה בטוחה שיש לה הכול.

לאימא שלי היו ששת ילדיה של פנינה , שנותרה ללא שום דבר על שצחקה שאימא שלי לא יכולה להביא ילדים מפני היותה עקרה.

אבי, אלקנה היה נביא שפעל למען טובתו של עם ישראל. עתה , אני ממשיך בדרכו.

המשך בשבוע הבא…