שליטה

ישבתי מול הקבר שלו, קבר שבור רעוע מלא טחב, מי קובר מפלצת שאלתי את עצמי. חשבתי על אותו יום שהוא לקח אותי מהבית שלי ילדה בת 17 צעירה עם עיניים תמימות עם לב טהור. כל הזעם עלה בי שוב כל המילים שרציתי להגיד שנאתי את עצמי באותו רגע שאחרי השינוי השתנתי כל כך מהר, שכל מה שהייתי משתוקקת אליו היה אפל כל מחשבותיי היו על דם ושליטה. האם כל חיי חיכיתי לרגע הזה כדי להפוך ליצור שאני היום, הרגשתי שמתוך רצון גמור קפצתי לתוך התהום האפלה הזאת. ואתה שהאפר שלך נח מתחתיי לך אין דאגות, אתה לא יכול לעשות שום דבר בסופו של דבר אני עשיתי לך את זה. נולדתי אל הכוח האינסופי לא היו לי גבולות ולא רגשות והכל היה בוער בשליטה ששרפה אותי. אחד אחרי השני הרגתי את כולם, כן, אפר מתוק שלי, כל משפחתך היו לי אפר, דם ועצמות לרגליי כולם בערו באש השנאה שלי צועקים את כל חטאיהם לשמיים לא שומעים. ולבסוף אתה, אתה היית הישורת האחרונה ואני שהרגשתי את הכוח לא רציתי להפסיק, רציתי הכל רציתי לשלוט כמו המלכה הגואלת בדם והאפלה שהפכת אותי. זוכר איך קראת לי \"נסיכת הדם שלי\" אני לא נסיכה יותר, כל מחשבותיי היו נתונות לשליטה ולעוצמה שיהיו לי שקרבים אליי מלחשים כגחלים מעוורים אותי בשנאה יוקדת. אמור לי קבר שקט כמוות האם ידעת, האם פינית לי את דרכך, האם אני הצלתי אותך מהחיים אלא בזמן שאתה דן אותי לכאב שלהם. מדוע אבן קרה מדוע אינך עונה לי, מה עשית לי. עזבתי את קברו הולכת לשדה ירוק לאותו מקום שלקחת אותי צעירה ותמימה, לאותו מקום שהחזרתי אותך לשמיים, מספר אבנים חרוכות הם כל מה שנשאר מהמורשה שלנו, מביתי שלי לקחתי ובביתי שלי נשרפת מעניק לי מתנת השליטה, מתנת העול. כעת אנו מחוברים , נכון, זה מה שרצית, שנהיה מחוברים לעד בסבל, ביגון ובשליטה עלינו שלנו, אנו נשתלט אחד על השני, לבבות שרופים יחדיו, השניים הופכים לאחד. מעולם לא נתת לי כלום רוח מייבבת, נתתי לך מה שכבר ביקשת ממני, העוצמה של המוות, השליטה על החיים, הביחד של האפלה. כן אני לעולם אהיה נסיכת הדם שלך ואתה שלי מלכי, אדוני, אדון האפלה. השליטה היא בידינו עכשיו, קח אותי.