שלג

דברים רגלים,
נורמטיביים כבר לא מזכרים לי אותך.
עניים,
שפתיים,
שיער
של גבר אחר אתה כבר לא צץ .
בצחוק או בעצבות
אתה כבר לא עולה.
פחות מרגישה אותך רודף אותי ,
לאט לאט כשאני לא רואה אותך זה מרפה ממני
כשאני מספרת לעלינו אני משחררת לאט לאט עוד חלק..
בקצב שלי.
אבל שום דבר לא הכין אותי,
לא הכין אותי לזיכרון שעלה לי לפני כמה ימים.
שלג.
בשלג מצאתי אותך בשנת 2014
התאהבתי בך סופית
ולא חשבתי על כך עד שראיתי את הפתיתים בשמיים
ועניי התחילו לחפש אותך,
והלב חזר לדפוק על 200
והעצב השתלטת.
כל המועקה שהלכה חזרה.
בלי להזהיר אותי
קמתי יום אחרי זה לגגות לבנים.
ולב שהזדקן ב100 שנה.
אבל לאט לאט השלג נמס
והתחושה שאתה חזרת דועכת
לאט לאט הלב מהאט
וחוזר לעצמו
ואני חוזרת לעצמי
וכבר לא אותה ילדה
כבר לא.
ומקווה שבפעם הבאה שזה יקרה אהיה מוכנה
אך השאלה שלי מה עוד יכול להזכיר לי אותנו…..