שיעור פרטי

שיעור פרטי – שלומית קלדרון
בעוד רגע קט ייקטעו צהלות השמחה בחצר בצילצול צורמני, וקרני השמש החמימות יתחלפו להן באור ניאון חיוור – ההמולה הרועשת תהפוך באחת לשתיקה ארוכה בין ארבעה קירות, ומורה יודע הכל יחל להרביץ תורה בתלמידיו.
מדוע דווקא עליה להתייצב עתה בחדר המנהל לתת את הדין? ומה חטאה, כלל לא תדע.
בפתחו של ההיכל ליבה כרעם תופים, תוהה לפשר הזימון המוזר.
בפסיעות מהוססות לאורך המסדרון… יראת אלהים אופפת.
המנהל ממתין נינוח, מתרווח בכסאו הרם, עיניו זורחות. בחיל ורעדה מתיישבת מולו.
“איני עומד לנזוף בך” מנסה להרגיעה “להפך! את כאן כי אני זקוק לעזרתך..אינך חייבת להסכים, אבל עלייך לחשוב מהר ולהשיב לי כעת!"
הוא מדבר נשימתה כבדה, פעימותיה חסרות. "…ואני מאמין שתוכלי לסייע לתלמידה בכיתה ה' ללמוד..היא זקוקה לסידרת שיעורים פרטיים .. בחשבון.. בעברית.." היא שומעת מילים רצות בראשה. "יש לך יכולות גבוהות ולה – צרכים מיוחדים..היא מתקשה.. כמוני.. גם לי יש צרכים מיוחדים.." מבטו מלוכסן ".. מתקשה.. מתקשה מאד.."
נאלמת מביטה בו והמנהל ממשיך, חיוך רחב על פניו “היא זקוקה לתירגול פעמיים-שלוש בשבוע .. הייתי שמח לו היית מתרגלת גם איתי… "
הוא היה רווק ידוע בעיר וכבר חצה את שנתו הארבעים.
“אנ..אני…לא יודעת אם… .א.. א….”
"מצבה הלימודי אינו סובל דיחוי" הוא מייד קוטע "לכן תצטרכי לתת לי תשובה לכאן או לכאן. עכשו. ובכלל אני רוצה לאתגר תלמידה כמוך שבעוד חודשים ספורים עולה לכיתה ז'.. עולה..עולה…" בליל מחשבות שלא יגיע לאוזניה ממולמל מתחת לשפמו.
היא היתה יפהפיה עגומת עיניים, מצטיינת בלימודיה וניראתה בוגרת מכפי גילה.
"מי התלמידה ואיפה היא גרה?" היא שומעת את עצמה לפתע בחלל החדר.
"אסיר דאגה מליבך, זאת ועוד אסיר ממך!" מחייך וקורץ לעברה "אדאג לך להסעה.. ואפילו במכוניתי הפרטית.." מבטיח והיא בוטחת. בטח בוטחת בבטחון בטוח!
נפעמת מהנהנת בראשה ומזנקת מכיסאה, מבקשת להצטרף אל אחרוני חבריה המותחים כהרגלם את רגעי ההפסקה להרוויח עוד טיפת חופש.
“חכי”! קורא אחריה, “עדיין לא סיימנו! יש עוד עניין חשוב שעלייך לדעת! זו איננה התנדבות.. אני מתכוון שתעזרי לה תמורת תשלום.. סימלי אמנם, אבל זו עבודה לכל דבר ועניין, ועל כך מקבלים שכר".
תחום הפיננסים היה זר לחלוטין לבת המצווה ו’שוק העבודה’ היה מושג שהתוודעה אליו רק אחרי שנים.
"אני מציע שעבור כל שעת לימוד תקבלי 3 לירות".
הוא ידע שאביה מובטל ומכור לטיפה המרה ואמה נושאת לבדה בעול גידול אחיה הקטנים.
סמוקה ומבוישת היא כובשת את פניה בקרקע, שואלת את עצמה הכיצד זה יתכן שמורים עושים את מלאכתם תמורת תשלום! הוראה איננה אלא שליחות, עבודת קודש של יחידי סגולה בכל ימות החול.
————————————————————————————————-
"הייתי פעם נהג מרוצים" מרחיק את מושבו מדוושות הרכב לצורכי המחשה.
"בואי ותראי בעצמך" לוחש מקרוב כשמושיבה על ברכיו.
"שימי לב לתרגיל הבא" מצמיד את גבה אל כרסו ומלפף זרועות מגושמות סביב מותניה הצרים, ידיו אוחזות בהגה.
היא היתה מאותן ילדות טבע הרפתקניות, ילדה מפעם, ודרכים עקלקלות לא הרתיעו אותה מעולם.
"זה רק משחק..כיף.. " שפתיו נוטפות נופת צוף ואצבעות ידיו מגששות באפלה היישר אל תוך הכיס האחורי של מכנסיה.
"לא תצליחי להסיח את דעתי…הפעם…"
המנוע דומם. חולצתה זרוקה במושב האחורי.
הוא תחב את אפו לתוך רעמת שערה השופע וביעף העבירה מחצר המשחקים למגרש של הגדולים.