שיגעון
בוקר אחד החלטתי שלא בא לי לצאת מהמיטה ולא בא לי להתחיל את היום ולא בא לי גם להסביר את עצמי לאף אחד.
גיבשתי החלטה וכשנגשו להעיר אותי לא עניתי וכשפנו אליי לא התייחסתי רק הבטתי במין מבט חצי בוהה חצי מחייכך ונשארתי במיטה בהתחלה חשבו שאני צוחק אחכ הבינו שמשהו לא תקין אצלי וככה עבר לו יום שלם בשתיקה..
למחרת החלטתי שאני ממשיך בשלי ונראה לאן זה יוביל..
אחריי יומיים של שתיקה זה הגיע. . הגיעו אליי לחדר אנשים שלא הכרתי וביקשו לדבר איתי ואחריי שגם אליהם לא התייחסתי התחילו לנסות להוציא אותי מהמיטה בכוח, לא התנגדתי והלכתי איתם הקרובים אליי הביטו בי במבט דואג ודמעות בעיניים רק אני לא יכולתי להסיר את החיוך כמעט ונשברתי וגיליתי להם תאמת שזה רק משחק.. אבל הסקרנות שלי גברה והלכתי יחד עם אותם אנשים למקום שנקרא שער מנשה, נראה לי בית חולים למשוגעים..
תגובות (10)
נשמע מלחיץ..
וואו,מלחיץ ואהבתי!
ואוו, מלחיץ….. הולחצתי. הדבר הראשון שעולה לי בראש זה לשאול אם זה אמיתי.
מה שנראה לי לא הגיוני. זה מלחיץ ואוו.
יש לך המון סבלנות….
וואו..
זה אמיתי?
אמ'לה זה אמיתי ? :O
תירגעו חבריי היקרים הכל פרי דימיוני…. סתם איזה מחשבה מינישרוטית שעלתה לי לראש… חשבתי על זה שאולי יש מצב שבין אלה שנמצאים בבית חולים למשוגעים אולי יש אחד כזה שסתם אין לו כוח יותר לכלום ובא לו לעוף על כולם…
פיוווווו
ימטורףףף
הלחצת אותי!
:-d לא בכוונה…. אבל תחשבי על זה , מה לא יכול להיות כזה מצב?
יכול להיות..
וזה יכול להיות מלחיץ לחלוטין..