שטיח
לא משנה כמה פעמים תדרכו עליו, הוא לא יגיב.
תדרכו, תדרסו,תרמסו, תגלגלו,
הוא ישאר שטיח.
אין לו רגשות.
הוא לא מביע כאב, לא מבקש להפסיק.
פשוט, שטיח.
תדמיינו מצב דומה.
במשך מעל לארבע שנים מתנהגים לאדם כאל שטיח. בועטים,דורכים,רומסים,מעליבים,לועגים.
אומרים " הוא יעשה את זה. הוא לא מתלונן. הוא שטיח".
האנשים מתחלפים, המקום והזמן משתנים.
ההתנהגות של האנשים האחרים נשארת.
למה?
כי אותו אדם נשאר האדם שהוא.
עוזר לאחרים, מוותר, תומך.
כנראה שרוב האנשים אוהבים שטיחים.
הם מקלים בהרבה על האחרים.
דמיינו בית ללא שטיחים. הוא יהיה ריק,נכון? כשתדברו יהיה הד מטורף.
אי אפשר להתייחס לשטיחים כאל בני אדם,
אבל לפחות לאנשים שסובבים אתכם אל תתייחסו כאל שטיחים.
תגובות (2)
היי, אהבתי מאוד את הדימוי לשטיח…
זה נכון, את צודקת ממש, אבל יחד עם זאת, אנחנו חיים בחברה שהרוב באמת מסתכלים רק על עצמם, בלי להתעניין יותר מדי באחרים. חוץ מזה שהם גם תמיד יקחו אותך כמובנת מאליה, וזה הכי מעצבן.
אני מציעה לך פשוט להתעסק קודם כל בעצמך, כי ככה זה בחברה שלנו, כל אחד צריך לדאוג קודם כל לעצמו. תדעי מה את שווה ותמשיכי להיות מקסימה כמו שאת, רק אל תתני לאנשים לדרוך עלייך. ברגע שאת מרגישה שמישהו חוצה קו אדום תעשי משהו, אל תסכימי לעשות דברים שלא נראים לך נכונים. ברגע שאת תעריכי את עצמך ותדעי שאין שום סיבה בעולם שידרכו עלייך, אנשים יפסיקו לעשות את זה.
תודה דידישה:)