שחור ולבן- פרק 2.

הייתי חייב לנשק אותה. אחרת היא הייתה נפרדת ממני, והחרם עליי היה ממשיך.
אני מתבייש להיות הומו. ואולי אני אמשיך להתבייש, חוץ מיונתן אף אחד לא מסוגל להבין אותי, שמעתי את אבי מדבר בהומופוביות כל כך הרבה פעמיים, שאני בטוח שהוא יעיף אותי מהבית כשישמע שהחבר שלי הוא בן. אימא אין לי, היא מתה לפני הרבה זמן, אבל אבי תמיד היה שם בשבילי. אני לא בטוח שהפעם הוא יהיה כדי להבין אותי.
כשנישקתי את ליהי, ניסיתי לדמיין בכל כורחי את יונתן, כדי להמשיך את הנשיקה ולא לעצורה, אבל לא הצלחתי, לא הרגשתי בנשיקה כלום, ואפילו קצת גועל. כשאני מנשק את יונתן, אני אף פעם לא רוצה להפסיק. עם ליהי אף פעם לא הרגשתי כלום, הכחשתי לעצמי.
אז אחרי שהנשיקה הסתיימה, כמה אנשים מחאו כפיים, אולי כי זה היה רומנטי למדי. ליהי השתכנעה בשפתיי, ועלה בה חיוך רחב ויפהפייה. אך כואב לי כל כך לשחק בליבה.
"אני אוהבת אותך." היא אמרה. מילותיה היו כמו הטלת פור, ואני קפאתי במקומי. אני אמור להגיד את זה חזרה. אבל למזלי, ליהי לא חיכתה לתשובתי, היא חיבקה אותי חיבוק חזק. ואז לחשה לאוזניי, "אני מחכה שתגיד לי את האמת, נלך לבית שלי אם אתה רוצה לדבר בפרטיות."
לאחר החיבוק הנהנתי לה, אני חייב לספר לה הכול, לא אוכל להיות איתה יותר.
היא אחזה בידי כל הדרך, והיו כמה נשיקות פה ושם. כל הזמן חשבתי על יונתן, אני אפתיע אותו לטובה כשאגבר על הפחד שלי. לספר.
הגענו לבית של ליהי, צנחתי על ספתה, היא צנחה לידי. ידינו עדיין נאחזו אחד בשני.
"אז.. אתה מוכן לספר?" שאלה.
"אני.." נעלם לי האומץ כשפי נפתח. "אני חושב שאנחנו צריכים להיפרד." חיוכה של ליהי נעלם בבת אחת.
"אבל.. למה? מה עשיתי לך?" בכי היה בעיניה. "אני משקיעה בך הכול, אתה מבריז לי. פגשת מישהי אחרת, נכון?"
גירדתי בראשי בחוסר נוחות.
"נכון?" היא חיכתה לתשובה.
"לא. אני לא בוגד בך עם מישהי."
"אוו, פיו!" ליהי נשמה לרווחה. "אז למה אתה נפרד ממני?"
"כי זה לא עובד. אני לא מרגיש אלייך משהו, ליהי."
ליהי קמה ופתחה לי את הדלת. קמתי מהספה, אך נשארתי במקומי.
"לך מפה. שיחקת בי חודש שלם, ידעתי שאתה כבר מזלזל בי, אבל חודש לקח לך להיפרד ממני? אני לא כזאת רגישה, אמיר."
"אני אלך." לא, עדיין הפחד לצאת מהארון בפומבי היה קיים. יצאתי מהדלת בהשפלה, ולאחר מכן ליהי טרקה את הדלת בעצמה אחרי.